חבורת השטן

פרק 4

קמתי, הייתי עייף, הסתכלתי בשעון, היה השעה 7:30, רציתי לקום אבל הייתי ממש עייף, נרדמתי לעוד 5 דקות (שבאורח פלא היו באמת 5 דקות) והלכתי לכיוון בית הספר, הכנתי לעצמי ילקוט כמו של ילד ממוצע בכיתה ז'- עם ציורים של דרקונים, (נראתי הרבה יותר גדול מילד בכיתה ז' אבל לחרטט אנשים זה קל).
הגעתי לשער בית הספר, מלא ילדים בכיתות י' התחילו לדבר על כל מיני כלי שדה ומלחמה, נזכרתי בעבר, על היום בו אנשים הגזימו ו… טוב עזבו, אני לא רוצה לדבר על זה.
עליתי לכיתה שלו (ושלי, בערך..), כיתה ז'7, אני לא אשקר שהיה צריך להיות ממש מאורגן (מה שלא היה לי) בשביל למצוא את הכיתה הזו, אחרי כמה זמן ניגש אליי- מי אם לא אותו הילד מהתיאור, ה'גיבור' שלנו.
"היי, אתה צריך עזרה?" הוא שאל אותי בחיוך קורן כשראה אותי מבולבל, באמת הייתי כזה, למה מסדרונות בית ספר זה דבר כל כך מסובך??
"האמת שכן" אמרתי בביטחון שלא היה לי, "אתה יודע אולי איפה זה ז'7?" "דיי הלכתי פה לאיבוד" אמרתי בגיחוך.
הילד גיחך גם הוא ואמר; "זו הכיתה שלי, בוא, נלך ביחד" הוא תפס בידי ומשך אותי, לקחתי את ידו (תרגעו לא התחתנו) אבל ברצינות, היד שלו הייתה נעימה, כשחושבים על זה הילד הזה הוא מקור האור בעולם הזה, אני יכול להבין למה יש לי הרגשה נעימה כשאני לידו, ליטפתי מעט את ידו כשהוא אחז בה.
"אממ.. אני מבין למה הסתבכת, בית הספר הזה ממש גדול, הוא היחיד בעיר אז.. תבין לבד" הגיבור אמר וצחקק, "בתחילת השנה נתקעתי פה ואף אחד לא הסכים לעזור לי אז כמה ימים ננעלתי בכיתות אחרות בטעות ולא מצאתי את הכיתה שלי. עד שיום אחד נהיו לי פתאום מלא חברים והם עזרו לי בשמחה למצוא את הכיתה והמשיכו לעזור לי בעוד דברים וכולנו היינו חברים, מוזר נכון?" הגיבור גיחך. זה באמת היה מוזר.. כאילו יום אחד לא היו לו חברים בכלל ופתאום צצו מלא- עד כמה שזו מציאות שכיף להאמין לה- זה בלתי אפשרי.
הגענו לכיתה, ערמת ילדים ברכה את הגיבור ברכת בוקר טוב ועוד ילד בא ונישק אותו בלחי, "איזה יופי- הוא גיי" שמחתי בתוך עצמי.
"מי זה?" שאלו חברי הכיתה אחרי שסיימו להתלהב מהגיבור, ככל הנראה שהתכוונו אליי.
"הוא חדש בכיתה וממש נחמד" הגיבור אמר "תגידו שלום" הוא הוסיף בחיוך.
כל הכיתה בערך לחצה לי את היד ואמרו: "נעים להכיר", חייכתי אליהם חיוך מזוייף בחזרה (רק שחיוכם לא היה באמת מזוייף, או שבעצם כן- כי הם תכלס' עשו את זה רק בגלל הגיבור).