חבורת השטן

פרק 9

בסמוך לאולם אימונים הייתה פינה קטנה לאוכל, "אם אתם שואלים אותי ממש צפוף שם" חשבתי לעצמי ברוגז.
עשיתי כמו כולם והוצאתי אוכל, מסתבר שהיה לי חטיף אנרגיה שטראפלס שם לי, הוצאתי אותו וקלטתי פתק שהיה על החטיף, פתחתי אותו בסקרנות מעוטה.
"רותם עם נזלת בחוטם,
בהצלחה באימון,
תיזהר לא לעשות בילגון
באהבה רבה, טראפלס"
סגרתי מהר את הפתק וכבר שמעתי קולות של ילדים מצחקקים מסביבי, לעזאזל עם הצפיפות כאן!
"תשתקו!" הובכתי רצח, כמו מה שרציתי לעשות להם.
הילדים המשיכו לצחקק, לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, שיחקתי בכפות הידיים שלי במקום לרצוח אותם, זה לאט לאט הרגיע אותי, עד שנרגעתי לגמרי, וכך גם הם; ברגע שהם ראו שזה הפסיק להציק לי- הם לא ראו את הטעם להמשיך להציק, למה אני נשמע כמו הפסיכולוג שמעולם לא היה לי?
בכל מקרה, נגמרה ההפסקה, מכאן היה דיי משעמם, עשינו כל מיני תרגילים.
לרגע הגיבור נכנס לאולם שלנו ואמר: "היי אתם זוכרים אותי? אני אחליף למעט את הסנסיי שלכם ונעשה תרגילי מתיחות. תעשו אחריי"
הייתי מופתע, אולי בכל זאת יש לי הזדמנות..
אחרי שעשינו כמה תרגילים סנסיי וו ביקש מהגיבור להמשיך לתרגל מה שאנחנו עושים בפיקודו, אז הוא הושיב אותו ליידי, "אני בר מזל" חשבתי לעצמי בציחקוק.

"אז.. איך אמרת שקוראים לך?" שאלתי אותו כשהתמתחתי לכיוונו (שיהיה ברור זה היה חלק מהתרגיל) כאילו נפגשנו כבר קודם.
"קוראים לי גן (gen)"  ענה הגיבור
"שם יפה, הפירוש שלו הוא על האביב נכון? אז אני מניח שאתה ילד ממש שמח כזה.. איך אפשר לתאר.."
"תעשה לי טובה, אל תנסה, אמרו לי מספיק דברים מוזרים, אמרו לי פעם שאני צבעוני.. וחוץ מהבגדים- אני לא. אפשר לתאר ילד קיצי וחורפי אבל אביבי זה קצת מסובך.."
צחקקתי ממילותיו, "אז אני מניח שגם נולדת באביב?" שאלתי וגן הנהן.
"מה איתך? איך קוראים לך?" גן שאל אותי.
"קוראים לי רותם" עניתי בחביבות.
"חבר'ה תתעסקו בתרגילים, הדיבורים מונעים מכם מלעשות אותם כמו שצריך עם הזרימה הטובה ביותר" סנסיי וו העיר לנו הערת שוליים (שדרך אגב הייתה מאוד מעצבנת).
"תגיד גן" הוספתי בלחישה אחרי משהו כמו 3 דקות ששתקנו.
"אממ?" גן שרל בלי הרבה קול.
"אתה מכיר מישהו בשם רין? הוא אמר לי שהוא בכיתה שלך"
"הוא באמת בכיתה שלי" "האמת שאני לא מת עליו" "מצטער" גן גיחך באי נוחות.
"למה מה קרה? מה הוא עשה?"
"קצת נכנסתי לדיכאון בגללו.."
"באמת?" אמרתי במבט מופתע, "למה?" "הוא חבר מאוד טוב שלי, אני בטוח שהוא לא רצה לפגוע.."
"הוא לא פגע בי.. פשוט הרגשתי בבאסה בגללו.."
"תגיד כבר מה קרה"
"אני… מאוד אוהב את הסביבה.. משום מה אני מרגיש מקושר אליה ממש… אבל חבר שלך העיר אותי מזה, הוא נתן לי הרגשה אחרת ממה ששהיתי בה, הרגשתי רע וכבר לא כ"כ מחובר.. זה ביאס אותי ממש…."
"מה בדיוק הוא אמר לך גן?"
"סתם.. התחלנו לדבר בשיעור גאוגרפיה על איזו עיר שאני כבר לא זוכר את שמה שהיא מתגלה כעיר קשה ומשם הוא פשוט העיר על המון ארצות שבכולם יש המון דברים רעים.."
"בקיצור הוא אמר לך שהעולם לא שווה את החיים בו והתעצבנתי על זה?" אמרתי כשעשיתי סוג אחר של מתיחה והסתכלתי עליו, הוא הנהן קלות.
"תראה, אולי הוא הגזים.. אבל העולם לא מושלם במילא, יש בו ערמות על ערמות של פגמים, אולי זו נקודה רגישה אצלך אבל אתה צריך להיות מודע לזה, אחרי הכל אתה יליד אביב, יליד הפריחה והיצירה, נכון? אתה לא אוהב לשמוע על דברים עצובים והרוסים.." הסברתי בקצרה.
"מי כן אוהב את זה?? זה מטורף!" גן הפסיק ללחוש ואמר בקול.
"זהו זה, גן ורותם, אני מפריד בניכם" אמר הסנסיי והושיב את גן בצד השני של הקבוצה.
"נראלי שנתתי לו עוד חומר למחשבה.." חשבתי לעצמי בזמן שגן התיישב במקום החדש שלו.
אחרי כמה זמן האימון הסתיים וחזרתי לביתי, או יותר נכון למחבוא- שלנו.