הווה
אני צועדת בצעדים מדודים לצד ענת, אחותי הגדולה. זאת לא הפעם הראשונה שלי בחדרי המלך המפוארים. למעשה גדלתי פה לא פחות מאשר גדלתי בבית הוריי. נלקחתי בגיל צעיר מהם אבל למזלי הרב מצאתי חן בעיני המלך ולא עברתי את הסבל שכל שפחה מן המניין הייתה עוברת לו הייתה נלקחת.
החדר צועק פזרנות, כוח וכל מה שבן מלוכה בדרך כלל רוצה להחצין.
הקירות מעוטרים בציורי קיר מוזהבים, מתארים קרבות אפיים ויצורים בדיוניים. אלילים של כנען. כאלה שהמלך סוגד להם.
אני יכולה להישבע שהעיניים שלהם עוקבות אחרי, שופטות כל תנועה שלי. התקרה, נושאת קבוצות כוכבים המשקפות את שאיפותיו של המלך. שאיפות שלא יתממשו.
אני יודעת שברגע שבני ישראל יחליטו לתקוף את כנען כדי לקחת את מה שהאל שלהם הבטיח להם, את ארץ ישראל, זה אבוד לכל אחד ואחד בממלכת כנען. אפילו למלך החזק מכל.
כולם שמעו את סיפורי הניצחון של העם החזק הזה במלחמה הראשונה שלו ברפידים נגד בני עמלק. כולם שמעו על הניצחונות שלהם מול האמורי והבשן. כולם שמעו על העוצמה שלהם יצאו ממצרים כולם יודעים שהם בדרכם לארץ הזאת. שהם הולכים לכבוש אותה.
זאת הסיבה שכל הזמן יש שיחה ערה סביב הנושא בחצר בית המלך.
אני משאירה את ענת עומדת יחד עם שני השומרים ממשמר המלך שליוו אותנו בדרכנו לארמון ומתקדמת עוד כמה צעדים ושם הוא יושב הריבון של הארמון הזה.
כס המלכות שלו, אפילו שהוא רק בחדר השינה ולא הכס הראשי מעוצב לעילה. כל ציור, עיטור, שיבוצי האבנים. הכל נעשה בידי גדולי האומנים.
אני ממשיכה עם מבטי לכיוון המלך. משקל הכתר שלו נשען על מצחו. קמטים חדשים שלי היו בעבר מופיעים בו. אני יכולה להישבע שככל שבני ישראל מתקרבים לאזור הוא נעשה מודאג יותר ויותר.
אצבעותיו, המעוטרות בטבעות אבני חן, מתופפות כנגד משענת היד בקצב המעיד על חוסר סבלנות.
ואז הוא מרים את ראשו ומבטו מוצא אותי, ואני משפילה את עיניי, אחרי כל כך הרבה שנים בארמון התרגלתי כבר לכניעה.
"אהובתי." הוא אומר, בניגוד למה שכולם חושבים. אהבתו אליי לא רצויה. הוא כובל אותי לחיי שעבוד. בתור הזונה שלו, כן. אני המאהבת הרשמית שלו אבל כולם מכנים אותי זונה. רהב הזונה. אני שומרת את סודותיו, ומקשיבה לכל אחת מגחמותיו.
היופי שלי הוא הקללה שלי.
"מלכי," אני כורעת מעט לפני אבל לא יותר מדי. כי אני ממהרת לשמור על הגב שלי זקוף. "רהב", הוא ממלמל, וההברות מלטפות את שמי בתשוקה שגורמת לי לחלחלה. "האישה היפה ביותר בכל כנען." שמעתי את התיאור הזה יותר מפעם אחת. "תורידי את הבדים הארורים האלה שומעים ממני לראות את הגוף עוצר הנשימה שלך." הוא מכוון בידו ואני מתכווצת, השנאה שלי אליו הולכת גוברת עם כל פעם שהוא נוגע, מסתכל או אפילו נושם לכיוון שלי.
YOU ARE READING
רהב
Romance. "אני בסך הכל זונ-" אני לא מספיקה להשלים את המשפט והוא תופס במותניי ומושך אותי אליו. צעקת הפתעה נפלטת ממני ואני מחזיקה בכתפיו. "תפסיקי לקרוא לעצמך ככה." הוא פוקד. "אבל זה מה שאני!" "לעזאזל רהב!" הוא ממש צועק ואני מסיטה מבט ממנו, לא מסוגלת לפגוש א...
