רהב

שי פרק 12

"תתפשטי." המלך פוקד עליה. כל שפת הגוף שלה צורחת שהיא לא רוצה להיות כאן ושהיא לא רוצה שהוא יגע בה.

אני לא יודע למה המצוקה שלה הופכת לי את הבטן. אני רוצה לשחוט את המלך על המקום ולסיים את הסבל שלה. אבל אני יודע שאם אעשה את זה סביר להניח שהשומרים יתפסו אותנו עוד לפני שנספיק לצאת מהעיר ונוצא להורג. זה לא יועיל לאיש, גם לא לרהב שכנראה תירדף כל חייה על בגידה במלכות. אז אני מכריח את עצמי לא לשלוף את החרב מהנדן שלה ולעמוד דום ליד הפתח כמו שענת הדריכה אותנו.

עיניי נעולות על דמותה המרהיבה. היא עומדת שם מול המלך. ועל אף שאני יודע כמה היא מפחדת ממנו, ראשה מורם בגאווה. והלב שלי מתכווץ בראיית המצוקה שלה.

"את רוצה שאקרא למישהי לעשות את זה? אני יודע כמה את שונאת שעוזרים לך לציית לי. אל תגרמי לי לעשות משהו שאת שונאת." המלך שואל אותה והיא מגיבה. שולחת את ידה לאחור.

"אני גם שונאת להיות כאן. ובכל זאת זימנת אותי פעמיים בחודש." אני מרגיש את המתח באוויר, כאילו כל הנוכחים בחדר נושמים בקושי, מחכים לראות מה תהיה תגובת המלך לדבריה החצופים.

הוא חוזר אליה, תופס בשערה ומושך אותה לכיוון המיטה. הוא מאלץ אותה לשכב לאחור על גבה. הוא מרים את השמלה שלה ותוך כדי שולף את איברו מבגדיו. הכעס שאני מרגיש באותו רגע שאני רואה אותה נאנקת הוא כעס שלעולם לא הרגשתי בעבר. המבט שלה מוצא את שלי והיא ננעלת.

אני רוצה לעזור לה לעזאזל. אני רוצה להציל אותה.

"את שוכחת שאת הזונה שלי! הזונה הפרטית שלי! ואני אזמן אותך מתי שרק ארצה!" הוא צווח מעליה. אני עושה צעד קדימה אבל כיילס מחזיק בזרועי ומכריח אותי לעמוד במקומי.

אני יודע שאני לא אמור לעשות שום דבר אבל לעזאזל כמה שזה קשה פשוט לעמוד מהצד ולצפות בה נאנסת לנגד עיניי. "כמה שהתגעגעתי אלייך!" הוא גונח מעליה.

מה שמפתיע אותי זה התגובה שלך. היא לא בוכה היא לא צועקת. היא לא מנסה להתנגד לו והיא לא מנסה להדוף אותו. היא פשוט שוכבת שם דוממת לחלוטין בזמן שהעיניים שלה בוהות קדימה בלי אף הבעה. זה כאילו שהיא לא נמצאת כאן.

הוא ממשיך להדוף את עצמו לתוכה ואז מתרומם ממנה מושך אותה תוך כדי בשערה ומושיב אותה על הברכיים, על הרצפה מולו. המשפשף את עצמו עוד כמה פעמים וגומר על עור צווארה. אם היא לא הייתה מזיזה את ראשה לאחור והצידה והיה שופך על פניה. הוא מסדר את עצמו בזמן שהיא ממשיכה לשבת על הברכיים. "זה היה מספק, אבל אני לא מופתע כי כל מפגש שלי איתך מספק." הוא נושך בכבדות. ניכר שהכושא הגופני שלו לוקה בחסר. במידה והייתי תוקף אותו הייתי יכול להכניע אותו במהירות. הוא אפילו לא מהווה עליי אתגר קלוש. "אבל לא זאת הסיבה שזימנתי אותך הפעם." הוא אומר פתאום ומפתיע אותה. במילים בודדות הוא מצליח להחזיר את ההכרה שלה לכאן. "תתנקי ותעמדי מולי יש לי כמה שאלות לשאול אותך." הוא פוקד עליה והיא מתרוממת והולכת לכיוון קערת המים היא רוחצת את עורה ואז מנגבת אותו באחד מהבדים. היא עושה את זה כאילו זה חלק משגרה. כמה פעמים היא נאלצה להתנקות ממנו אחרי שהוא כפה את עצמו עליה?

שהיא מסיימת להתנקות היא נעמדת מולו בזמן שהוא מתיישב על הכיסא שלו. "יכולת לקבל הכל בתור הפילגש הרשמית שלי אבל את מעדיפה להישאר זונה עלובה." הוא אומר לה בלעג ואני ממש חייב להתאפק לא לרצוח אותו על המקום. איך הוא מעז לדאוג לאישה שהוא הרגע אנס?

היא לא משיבה לו במילים רק מחזירה לו מבט וראשה מורם אני גאה לעזאזל. אני גאה בה שהיא מצליחה להחזיק את עצמה אסופה למרות הכל והיא לא נכנעת ונשברת מולו. "קיבלתי מידע שאת משתמשת בבית הזונות שאני הבאתי לך כדי להסתיר חיילים של האויב העברי."