"אתה בבעיה." קולו של כיילס מושל את תשומת הלב שלי שהייתה נתונה עד עכשיו ברהב משוחחת עם אחותה הגדולה ליד הנחל. היא כבר לבושה בגדים פשוטים שהיא לבשה לפני שהגיעה לארמון והשיער שלה מתייבש באיטיות.
"איזו בעיה?"
"אכפת לך ממנה."
"היא עוזרת לנו, מסכנת את חייה תוך כדי. ברור שיהיה לי אכפת." אני מכריח את עצמי לא להסתכל עליה כדי שהוא לא יתחיל עם בלבולי המוח שלו.
"נכון, אבל לא התכוונתי לאכפתיות כזאת. התכוונתי למה שקרה בניכם בנחל." הוא אומר מאחוריי ואני מסתובב אליו. אני מרגיש צורך להכות אותו רק על זה שהוא הסתכל.
"לא קרה כלום." אני משקר במצח נחושה, מגן על כבודה של... זונה?
"אתם אומנם הייתם בצד השני, אבל לא היה צריך להיות קרוב כדי לדעת שהיה בניכם משהו." הוא אומר.
"אם אתה רומז ששכבתי איתה, אתה טועה."
"לא רמזתי שום דבר." הוא מיתמם ומסיים לסדר את האוכף על הסוס שלו.
"אנחנו צריכים להמשיך לדהור מערבה, שם יש את השוק הראשי של יריחו ומשם נוכל לרדת למנהרות העיר." ענת מתקרבת שהיא רכובה על סוס ורהב רוכבת לצידה על הסוס השחור שלה "השומרים שם שאננים כי הם לא חושבים שיבואו מרגלים מתחת לאפם בצורה גלויה כשהשמש גבוהה בשמים."
הוא עולה על הסוס, "תובילי את הדרך." כיילס אומר לה, "ראית? אני יכול להיות נחמד כשאת מקשיבה לי."
"יש לך מזל שלא הטבעתי אותך בנחל הארור." ענת נוהמת.
"תרדו מהסוסים אנחנו לא הולכים לשום מקום היום. אנחנו מחנים פה עד הבוקר מחר נצא אל השוק." אני אומר ומוציא מהתיק שלי את סכין השחיטה שלי כי אנחנו נצטרך ללכת לצוד שוב.
"המרחק לשוק לא כזה רחוק למה שלא ננצל אותו היום?" ענת שואלת ורהב מעבירה את מבטה בין המדברים בלי להביע דעה. היא צריכה לנוח לא לטייל כרגע לשום מקום. יום אחד של עיכוב הוא לא כזה נורא. אני לא רוצה אותך מעוררת אני רוצה שהיא תהיה כל כולה במשימה. כרגע היא לא תתמקד בלהביא לי כמה שיותר מידע כי הראש שלה עדיין נודד למה שקרה בארמון המלך.
"אני לא יודעת מה אתה מתכנן אבל אני רוצה להעביר פה משהו לא אני ולא רהב הולכות לקחת חלק בתוכנית הזאת שלך." ענת מסננת בזעם. אני יכול להביא לנו כועסת היא רוצה שרהב תסיים את החלק שלה בעסקה שמעמיד אותה בסכנת חיים. היא לא הייתה בעד השבועה הזאת מלכתחילה.
"אנחנו נשארים." אני לא מפרט או מנסה להסביר. כיילס יורד מהסוס שלו, "סליחה מראש צפע אבל נראה שאנחנו נשארים." הוא אומר ואני מסתכל לכיוונו מנסה להבין את פשר הכינוי שהוא הצביע לה.
"אל תקרא לי צפע!" ענת מרימה את הקול שלה ויורדת מהסוס בחוסר רצון, "רהב לעולם לא תרצה אותך היא לא תהיה שייכת לך. וזה לא משנה כמה כסף יש לך להציע, אני באופן אישי אדאג לזה שהיא לא תקבל אותך."
"כמו שהיא לא מקבלת אף לקוח נכון?" אני שואל בטון מקניט, "אולי התואר של אחותך 'זונה' משרת את העובדה שהיא מנהלת בית זונות, אבל שנינו יודעים שהיא מעולם לא קיבלה לקוח, נכון?" אני מתקרב אליה והעיניים שלה נפערות בהתפעה.
"ענת, בואי פשוט נישאר כאן ונלך לשוק הארור מחר." רהב אומרת בקול שקט ויורדת מגה הסוס שלה.
מה שגורם לענת להסתובב וללכת אחריה, "את לא חייבת לעשות מה שהוא אומר את יודעת, את רק צריכה להביא לו את המידע הרלוונטי שהבטחת וזהו. בטח שאת לא צריכה לסכן את עצמך יותר ממה שכבר עשית."
אני לא שומע מה רעב אומרת לה כי הן מתרחקות אל הנחל ואני זורק לכיילס את החבלים מהם אנחנו מכינים את המלכודת לציד של ארוחת הערב.
*
אני שומע צעקה ועיניי נפקחות במהירות, היד שלי שולפת את החרב וכיילס נוהג כמוני. אני מחפש בעיניי את הבנות אבל החושך מכביד עליי, ורק קרני ירח דקות חודרות את עלי העצים הגבוהים. דמותה הישנה של ענת נראית שוכבת בשלווה על האדמה אבל איפה רהב?
צעקה חדה נוספת ומצמררת נשמעת ואחריה קול יבבה.
אני מסתכל לכיוון היבבות ואני רואה את רהב על ברכיה וכפות ידיה מאוגרפות על הירכיין שלה. היא יושבת על שפת הנחל בצד המרוחק. פניה מוסתרות בצל הלילה, אך אני רואה את תנועת שפתיה הקטנה.
היא ממלמלת לעצמה, מילים נשברות שנשמעות כמו תפילה.
"תישאר כאן עם ענת." אני פוקד על כיילס ושנינו מורידים את החרבות. ברור שרהב נמצאת בהתקף כלשהו. אני מתקרב אליה בשקט כדי לא להבהיל אותה. המצוקה שלה מתפשטת באוויר כמו עשן דק שנשאר לאחר כיבוי האש.
"רהב?" אני שקט. מתקרב אליה באיטיות עד לרגע שבו אני רואה את תנועת הידיים שלה. היא שורטת את עצמה בזמן שהיא ממלמלת.
"זונה. זונה. זונה."
YOU ARE READING
רהב
Storie d'amore. "אני בסך הכל זונ-" אני לא מספיקה להשלים את המשפט והוא תופס במותניי ומושך אותי אליו. צעקת הפתעה נפלטת ממני ואני מחזיקה בכתפיו. "תפסיקי לקרוא לעצמך ככה." הוא פוקד. "אבל זה מה שאני!" "לעזאזל רהב!" הוא ממש צועק ואני מסיטה מבט ממנו, לא מסוגלת לפגוש א...
