"בבקשה תניח לי, אני לא פוגעת בעצמי וזה עוזר לי תמיד להתגבר על..." אני מרגישה בחילה בגרוני כשאני נזכרת שוב במה שקרה לפני זמן קצר.
"אני לא אתן לך לפגוע בעצמך." הוא אומר, מחזיק את שתי ידיי ביד אחת ויד אחרת שלו מלטפת את שיערי בעדינות שאני לא רגילה לחוות מאף אחד.
"אני חייבת. אם לא אוריד אותו ממני ואתנקה זה יחמיר. אני באמת אפצע את עצמי." אני לא בוכה. אני לא מסכימה לעצמי לבכות אף פעם. אבל אני כן צריכה להתנקות.
"את לא. את צמודה אליי עד שאצא מיריחו ואחרי שזה יקרה את תהיי עסוקה בלעזור למשפחה שלך לחיות." הוא אומר את זה כמצב נתון שאני לא יכולה לשנות.
אני חובטת את ראשי בחזהו פעם אחר פעם, "אל תתערב. אל תתערב. זה שלי ותן לי להתמודד עם זה בעצמי." אני לא מפסיקה והוא לא מנסה לעצור אותי, "אני לא רוצה להרגיש אותו עליי. אני מעדיפה את הכאב מהתחושה שלו על העור שלי."
"המים לא עוזרים?"
אני מפסיקה להטיח את ראשי בחזהו, מצמידה את מצחי חזק יותר לשרירי החזה הנוקשים שלו ומנידה בראשי, "לא. המים הקרים לא עוצמתיים כמו הכאב. הם לא מצליחים להתעלות על תחושת הידיים והאיבר שלו בתוכי, מחלל אותי." אני משתתקת.
"אני יכול לגרום לך להרגיש משהו עוצמתי." הוא אומר אחרי כמה רגעים של שתיקה. אני מרימה את ראשי מחזהו ומסתכלת עליו בשאלה.
"אני יכול להחליף את התחושה של הידיים שלו בידיים שלי." עיניו מתכהות יותר כשאישוניו מתרחבים.
"אתה רוצה לגעת בי?" הקול שלי לחישה.
"אני רוצה להקל עלייך." הוא אומר כאילו זה לא משפיע עליו כלל אבל איברו שתופח צמוד לגופי והסערה בעיניו אומרים אחרת, "את יכולה גם לגעת בעצמך. יהיה לזה אותה תוצאה."
"אני לא יודעת... מעולם לא נגעתי בעצמי." אני מודה בקול שקט.
הוא זוקף גבה, מופתע. איך הוא לא יהיה? מי שמע על זונה שלא יודעת לגעת בעצמה?
שתי הידיים שלי אחוזות ביד אחת שלו מאחורי גבי והיד השניה שלו נוגעת בלחיי.
אני לא נרתעת גם לא כשהאצבעות שלו מחליקות לכיוון גרוני ולעצמות הצוואר. "כל כך יפה." האגודל שלו מחליקה דרומה יותר בין שדיי.
אני מסתכלת על היד שלו שנוגעת בעורי ואז על עיניו שוב, "את רוצה שאפסיק לגעת בך? את רק צריכה לבקש והכל יעצר."
אני מנידה בראשי, "המגע שלך לא שורף." הוא נעים לי.
הוא ממשיך לרדת כן אצבעותיו כלפי מטה כך שאני כבר לא רואה את ידו בגלל המים שמכסים אותה, רק מרגישה אותה. אצבעותיו נעות באיטיות על מותניי ואל האגן שלי ובלחיצה סביב ירכי. הוא לא נעצר שם וממשיך, מצמיד את כרית האצבע שלו לעורי ומסתובב איתה סביב הטבור שלי ומחליקה מטה. הקרבה בלבד לאיברי גורמת לבטני התחתונה להתכווץ בחוזקה. אני שואפת אויר בנואשות. אם לא הרוח הקלילה על פניי הייתי בטוחה שאני עדיין בתוך המים.
YOU ARE READING
רהב
Romance. "אני בסך הכל זונ-" אני לא מספיקה להשלים את המשפט והוא תופס במותניי ומושך אותי אליו. צעקת הפתעה נפלטת ממני ואני מחזיקה בכתפיו. "תפסיקי לקרוא לעצמך ככה." הוא פוקד. "אבל זה מה שאני!" "לעזאזל רהב!" הוא ממש צועק ואני מסיטה מבט ממנו, לא מסוגלת לפגוש א...
