אל תבכי. אל תעצרי. פשוט תמשיכי לדהור. הכי חזק. הכי רחוק. את עם פחם עכשיו. את כבר לא שם. עוד רגע תגיעי לנחל ותמחקי כל זכר מהמגע שלו.
ברגע שאני קרוב לנחל אני יורדת מהסוס בתנועה אחת חלקה, כפות רגליי נוגעות באדמה הקשה והרותחת מהשמש החזקה שעומדת במרכז השמיים. אבל זה לא עוצר אותי. אני רצה לעבר הנחל כאילו רודפים אחריי להרוג אותי.
אני רצה הכי מהר שאני יכולה וברגע שאני מגיעה אל המים אני לא מהססת ונכנסת במהירות פנימה. אבל מרוב מהירות לא הבחנתי שהמקום שנכנסתי אליו ממש גבוה ולכן אני שוקעת פנימה כמו אבן. בלב שלם אני צוללת למים, מרגישה את הקור מחלחל לעצמותיי ומנקה אותי. המים מקיפים אותי, ואנ נשארת שם לכמה רגעים. אני זקוקה לשקט הזה לפני שאני עולה מעל פני המים.
אני נשארת למטה, נותנת לקור של המים להרגיע את הצריבה מהמגע הגולה שלו, תוך כדי אני פושטת ממני את השמלה היקרה שהוכרחתי ללבוש עבורו. אני לא נרגעת עד שאני לא עירומה לחלוטין. הריאות שלי צורבות אבל אני עדיין לא עולה מעל פני המים רק משחררת מהאוויר באיטיות כך שהם יוצרים בועות מעליי.
אני מרגישה גלים קטנים שהולכים נגד כיוון הזרימה מגיעים אליי. המים מתחילים לרעוד סביבי ואני רגע אחד מתחת למים לבד ורגע אחר זרועות חזקות מקיפות אותי, ומרימות אותי מהמים.
אני נושמת עמוק "את חושבת שזה פיתרון? להרוג את עצמך? מה את חושבת שאת עושה רהב?" אני שומעת את קולו של שי מאחוריי.
הוא מסובב אותי בין זרועותיו ואני מסתכלת עליו, "תני לי להבהיר לך משהו, זה..." הוא מרים את ידו מהמים ומראה לי את צמיד השָנִי שקשרתי סביבו, "זה שווה לשום דבר אם את מתה. כי ברגע שזה יקרה אני משתחרר מהשבועה שלי ומבחינתי המשפחה שלך ובני ביתך ימותו יחד עם כל יריחו."
אני זועמת, "לא רציתי להתאבד דפוק אחד!" אני צועקת ומכה את חזהו. "אני צריכה להתנקות. אני צריכה להוריד אותו ממני!" אני מרגישה את העור שלי צורב ואני יודעת שעד שלא אשפשף אותו אני ארגיש את הטינופת שלו עליי. אני מתחילה לשרוט את העור שלי, רוצה לקרוע אותו מעליי. אני משתדלת לא לעשות את זה הרבה אבל אני לא מצליחה אף פעם לעצור את עצמי בימים שהוא נוגע בי.
"די." שי אומר ומנסה לעצור אותי אבל אני לא מפסיקה. שורטת את עצמי בכל הכוח. "די! מספיק!" הוא מרים אתה קול ומחזיק בידיים שלי ביד אחת שלו מאחורי גבי ומצמיד את גופי העירום לגופו כך שהבגדים המחוספסים שלו מתחככים בעורי כשאני מתפתלת ומנסה להשתחרר מהאחיזה שלו כדי להוריד ממני את המגע של המלך. להתנקות.
"תעזוב אותי!" אני צועקת עליו.
"כשתפסיקי לפצוע את עצמך." הוא אומר בקור רוח כאילו הוא נוסף בילדה קטנה.
"זה לא העניין שלך מה אני עושה עם הגוף שלי. תניח לי!" אני בועטת ברגליים אבל זה לא משיג את האפקט המכאיס כשהמים מאטים את התנועות שלי ומקשים עליי להכות אותו.
"את טועה. נשבעתי שאגן עלייך. הוא מחזיק יד אחת שלי מאחורי גב בזמן שאת השניה הוא מושך לנגד עיניי, "נשבעתי שאת ובני המשפחה שלך יחיו ואני לא אפר את השבועה שלי או אגרום לך לעשות את זה."
"אל תעוות את הדברים! אתה יודע שהתכוונתי לזה כשתכבוש את יריחו." ונאבקת בו כדי להסיר ממני את המגע הנורא שעדיין מורגש על כל חלק בגופי.
בכל פעם שהמלך נוגע בי אני עושה את זה עד שהדחף נרגע. בדרך כלל זה מסתיים בפציעות שטחיות על עורי שחולפות תוך כמה ימים.
הוא מחזיר את ידי אל מאחורי גבי ומהדק את האחיזה בי כך שאני נצמדת אל גופו לאורך כל גופי. הוא שוחה לצד הנגדי של גדת הנחל ומצמיד את גבי לאבן ענקית חלקלקה.
אני מתפרעת, מנסה בכל כוחי להחלץ אבל הוא אפילו לא מתאמץ להחזיק בי. חסרת אונים מול כוחו העצום אני מתעייפת ומפסיקה לנסות להשתחרר. אני שומטת את ראשי על החזה שלו כך שמצחי מונח על הפתח של החולצה שלו ועל העור החם שלו.
"בבקשה תניח לי, אני לא פוגעת בעצמי וזה עוזר לי תמיד להתגבר על..." אני מרגישה בחילה בגרוני כשאני נזכרת שוב במה שקרה לפני זמן קצר.
YOU ARE READING
רהב
Romance. "אני בסך הכל זונ-" אני לא מספיקה להשלים את המשפט והוא תופס במותניי ומושך אותי אליו. צעקת הפתעה נפלטת ממני ואני מחזיקה בכתפיו. "תפסיקי לקרוא לעצמך ככה." הוא פוקד. "אבל זה מה שאני!" "לעזאזל רהב!" הוא ממש צועק ואני מסיטה מבט ממנו, לא מסוגלת לפגוש א...
