יצאתי מהשיעור באנחה.
אחרי ההפסקה יש לי אימון לקרוס, שלפי המהירות שלי, הכושר שלי והכוח שלי-
אני אמות שם.
אוליבר רץ אלי מהכיתה שלו. "יש... לי... עכשיו..." ניסה להגיד תוך כדי שהוא נשען על הברכיים שלו ומתנשף. הוא לקח נשימה עמוקה והמשיך "יש לי שעור חופשי עכשיו, אתה יודע מה זה אומר?"
"שיש לך זמן לנוח?" שאלתי, למרות שכבר ידעתי את התשובה.
"לנוח על הספסלים של המגרש! נו מה? חשבת שאני אפספס את האימון לקרוס הראשון שלך? לאן שאתה הולך אני הולך. אני לא אתן לך להיות שם לבד."
"אתה רוצה לצפות בי מת?"
"הו כן. חד משמעית."
"אם אני מת, תגיד ל-"
"אני לא אומר לאלינור שאהבת אותה."
"אלינור? זה לא מה שהתכוונתי לאמר!"
"הו באמת?" אוליבר חייך "אז למי התכוונת?"
"התכוונתי ל... אמ... טוב, באתי להגיד אלינור."
"ידעתי!"
"כזה שרלוק הולמס אתה."
"בכל מקרה, הלכתי להביא משהו מהמכונת חטיפים, שאני אוכל להנות מהאימון שלך."
"לפחות מישהו הולך להנות ממנו, אבל היי! רוצה להנות? אולי תצטרף גם לקבוצה?"
אוליבר זייף צחוק. "הייתי מצטרף אבל הכדור כבד מידי בשבילי."
אוליבר נופף לי ורץ למכונת חטיפים והשאיר אותי לבד בדיוק בזמן כדי שטיילור תוכל לפנות אלי.
"היי טומלינסון!" היא צעקה אלי. היא התקרבה אלי עם ג'סטין, סלינה, מלאני ושון, החברים הבריונים שלה. חמישתם הלכו בצורה של ראש חץ כשטיילור באמצע ולכולם היה את אותו חיוך רשע על הפנים.
טיילור נעמדה כמעט צמוד אלי.
"שמעתי שקראת לי זונה." אמרה עם מבט מאיים על הפנים שלה.
"טוב זה עבד! הגעת!" אמרתי. תגובה שגרמה לי לרצות לרוץ ליער ולהקריב את עצמי לאיזה איש זאב רעב.
הפרצוף של טיילור נהיה אדום. היא לקחה נשימה קטנה והחזירה לעצמה את החיוך המתגרה שלה. "חושב שאתה מצחיק הא?" אמרה, אז דחפה אותי בכוח ללוקר שמאחורי והצמידה את הידיים לשני הצדדים של הראש שלי כדי שאני לא אוכל לברוח.
"כדאי לך לשמור על הפה שלך, לא היינו רוצים שהוא יתחיל לדמם בגלל קרב מקרי של מכות שאליו נכנסת בטעות."
רציתי להגיב אבל לא יכולתי.
הרגשתי את הנשימה שלה קרובה לשלי. ראיתי את השפתיים האדומות שלה, את העיניים הכחולות היפות שלה, שכאילו מביטות לתוך הנשמה שלי, ולא יכולתי להסתכל על משהו מלבדן. היא הייתה יפה מאוד, מושכת מאוד, היא גרמה לי לאבד ריכוז. אבל אז הבחנתי במשהו אחר, הריח שלה, שלא היה אותו הריח הרגיל של הבושם שלה. חזרתי למציאות והתחלתי לרחרח את האוויר מסביבה. "מה לעזעזל אתה עושה?" היא שאלה אותי, ותאמת לא הייתי בטוח בתשובה.
"יש לך ריח מוזר..." אמרתי, עדיין מרחרח את האוויר ומנסה להבין מה הוא.
טיילור הסתכלה עלי כאילו אני איזה יצור מוזר ומגעיל, היא כנראה צדקה.
"יש לי... ריח מוזר?"
"כן, זה מריח כמו..." עצרתי שקלטתי מה הריח הזה.
"מריח כמו מה?" שאלה טיילור בעצבים.
"דם."
טיילור לקחה כמה צעדים מהירים אחורה והתרחקה ממני. המבט שלה היה בין מבולבל למפוחד.
היא התאפסה על עצמה, העבירה יד בשיערה וחזרה לחייך את החיוך הרשע הרגיל שלה.
"אז," אמרה. "גם אתה אחד מהכלבלבים של ליאם עכשיו?"
הרגשתי את הלב שלי פועם בחוזקה וידיי החלו לרעוד.
"מ... מה את?" גמגמתי. "את אשת זאב נכון?"
החברים של טיילור שעמדו מאחוריה הסתכלו אחד על השני והתחילו לצחוק.
"אני? עוד אחת מחולי הכלבת המטונפים? לא." היא היא התקרבה אלי טיפה, הרגשתי איך הגוף שלי קופא.
טיילור צחקה והסתכלה על החברים שלה ואז בחזרה אלי.
"אנחנו לא אנשי זאב, אנחנו יותר כמו..." היא חשבה רגע. "אנשי עטלף אם תרצה לקרוא לזה ככה."
אנשי עטלף. ערפדים?
רמת האדרנלין שלי זינקה בבת אחת, דפקתי את הספרינט של החיים שלי וברחתי משם.
יכולתי לשמוע שהם רודפים אחרי.
רצתי והחלקתי במסדרונות, ניווטתי בין תלמידים וכדורים ולא עצרתי לרגע.
תלמיד אחד עבר מולי וכמעט נתקעתי בו, אבל אז שמתי את ידי על כתפיו, קפצתי מעליו והמשכתי לרוץ, בלי זמן לעצור ולהתפאל ממה שעשיתי עכשיו.
רציתי לראות אם הם עדיין אחרי, סובבתי את הראש שלי לאחור רק לרגע, אבל הרגע נתן לי מספיק זמן להתנגש בכוח התלמיד שבדיוק יצא מהכיתה שלו ושנינו נפלנו על הרצפה בכוח.
ברצינות שאני חייב להפסיק להסתכל אחורה תוך כדי ריצה.
שפשפתי את ראשי והרמתי מבט לראות במי פגעתי והצטערתי לגלות שזה היה לא אחר מאשר הארי סטיילס.
מאחורי טיילור והחבורה שלה התקרבו בהליכה, לוקחים את הזמן שלהם. הארי העביר את מבטו ביני לבינם, מבולבל.
הוא קם והתקדם לכיוון טיילור.
"הארי לא-" ניסיתי אבל הוא לא שמע אותי.
הוא נעמד לפני טיילור ודיבר. "היי טיי טיי, מה שלומך?"
"זוז לי מהדרך הארולד."
"מה קרה? הילד המסכן עיצבן אותך?"
כל התלמידים מסביב הסתכלו על טיילור והארי וחלקם הוציאו טלפון כדי לצלם.
קמתי ונעמדתי, אבל הייתי סקרן מידי בשביל ללכת.
"אני אגיד את זה עוד פעם אחת," אמרה טיילור להארי בנימה עצבנית. "זוז. לי. מהדרך." היא נראתה טיפה מאויימת מהארי, אולי בגלל שהוא האקס שלה.
"תעזבי אותו בשקט טיילור." הטון של הארי נהיה רציני פתאום.
טיילור והארי התקרבו אחד לשני כך שפניהם היו ממש צמודות, ואז טיילור ויתרה ולקחה צעד אחורה.
"מה שתרצה." היא נקשה באצבעותיה ולפני שהארי או אני הספקנו לעשות משהו ג'סטין רץ ודחף אותי אל הלוקרים וגרם לי ליפול שוב. הוא נעמד מעלי וצחק. הוא העביר יד בשיערו הבלונדיני, התקופף לידי ולחש לי בחיוך. "הוא לא תמיד יהיה שם כדי להגן עלייך אתה יודע..." ואז נעמד וחזר אל טיילור והחבורה הסתובבה והלכה משם.
הארי נאנח ובא לעזור לי לקום. הוא הושיט לי יד אבל התעלמתי מהעזרה שלו וקמתי לבד.
"אתה הולך ללקרוס עכשיו נכון?" שאל אותי.
בחנתי אותו לרגע, לנסות לראות מה הכוונות שלו כלפי, אבל הוא נראה ידידותי לגמרי, עם עיניים טובות וחיוך מקסים.
הנהנתי.
"מעולה! גם אני הולך לשם, נוכל ללכת ביחד."
משכתי בכתפי ושנינו הלכנו בשתיקה לכיוון חדר המלתחות של הבנים.
YOU ARE READING
in the middle of the night
Werewolfללואי יש כמה בעיות במשפחה. אמו מתה לפני כשנה ממחלה ואביו צייד מפלצות שמצפה מלואי ללכת בעקבותיו. לילה אחד נתקל לואי בלהקה של אנשי זאב שמשנים את חייו לנצח, רק חבל מאוד שציידים ואנשי זאב לא יכולים לחיות ביחד. "חשבתי שלהרוג איש זאב הופך אותך לגיבור, אבל...
