לקרוס הוא משחק שדומה להוקי שטח, המשחק קורה על מגרש שדומה למגרש כדורגל, לכל שחקן יש מקל עם רשת שנועד לתפוס את הכדור והמטרה היא להפגיע לשער של הקבוצה השניה.
"אוקיי, תתחלקו לשתי קבוצות ונעשה שלושה משחקים." אמר ג'יימס.
כולם התחלקו לשתי קבוצות ואני הצטרפתי לקבוצה רנדומלית, נגד הארי וליאם.
בקבוצה שלי זיהיתי נער בלונדיני אחד עם עיניים כחולות ועור בהיר, אותו הנער שראיתי ביער אתמול בלילה נראלי, שמחתי לראות שהוא בסדר אבל תהיתי מה הוא חושב עלי לאחר שראה אותי ביער באמצע הלילה עם קשת מוצלבת, קיוויתי שהוא לא זיהה אותי.
"לואי!" קרא אלי ג'יימס וסימן לי לבוא אליו, בטח לא סימן טוב.
"אל תחשוב שאני לא זוכר אותך משיעורי ספורט." אמר לי.
"איך אתה מגדיר ספורט?" שאלתי אותו, הוא הרים גבות וענה לי: "לא כמשהו שאתה יכול לעשות. איך אתה מגדיר את זה?"
ניסיתי למצוא מה לענות אבל לא הצלחתי, אולי בעיקר כי הגדרתי את זה אותו הדבר כמוהו.
"כן אבל זה שונה הפעם. אני תמיד חייתי ונשמתי לקרוס, זה פשוט כזה חלק גדול ממני." ניסיתי.
ג'יימס הסתכל עלי במבט חושד, "אי פעם שיחקת לקרוס לפני, לואי?" שאל.
הרכנתי ראש "לא, לא, אף פעם לא שיחקתי."
ג'יימס הנהן בראשו ותפך על כתפי. "אל תמות." אמר לי ושלח אותי בחזרה למגרש.
הסתכלתי אל הספסלים של הצפייה. אוליבר ישב שם עם שקית צ'יפס וסימן לי בהצלחה עם הידיים. נאנחתי והכנתי את המקל שלי.
בתחילת המשחק כל מה שעשיתי היה סתם לרוץ מסביב כדי שיראה כאילו אני עושה משהו, זה עבד מעולה עד שמישהו מהקבוצה שלי מסר אלי את הכדור והבנתי שנדפקתי.
"רוץ! תפגיע!" צעקו לי כמה ילדים מהקבוצה, התחלתי לרוץ בבהלה לעבר השער עם הכדור בזמן שאני אומר לעצמי בראש 'אל תססתכל אחורה, אל תסתכל אחורה'.
כמה שחקנים מהקבוצה השניה ניסו להתנגש בי בכוח ולהפיל אותי אבל חמקתי מהם במהירות, הארי בא בריצה מולי אבל לשם שינוי ידעתי מה אני רוצה לעשות ולא פחדתי להתנגש בו. שיחזרתי את הקפיצה שעשיתי במסדרון כשברחתי מטיילור, שמתי יד אחת על הכתף של הארי בזמן שהיד השניה שלי מחזיקה את המקל עם הכדור, קפצתי מעל הארי, המשכתי לרוץ והפגעתי גול.
ראיתי את ג'יימס מקמט את מצחו מהצד, הארי נראה בין מופתע למתרשם ואוליבר קפץ והעיף צ'יפסים לאוויר בעוד שהוא צועק בקריאות ניצחון. הקבוצה שלי הסתכלו אחד על השני לרגע אבל אז חייכו ובאו לקפוץ עלי בזמן שהם מתלהבים מהגול שלי.
השחקן הבלונדיני עם העיניים הכחולות נתן לי תפיחה על הכתף וחייך אלי.
משחק אחר כך כבר מסרו לי את הכדור כל כמה זמן והייתי הרבה יותר פעיל. רצתי, מסרתי ותפסתי את הכדור, והתנגשתי בכמה שחקנים תוך כדי אבל לא היה לי איכפת, הלך לי מעולה.
במשחק שאחריו הכדור הגיע אלי כשהייתי קרוב יותר לשער משאר השחקנים בקבוצה שלי.
התחלתי לרוץ וחמקתי משני שחקנים שניסו להפיל אותי, עשיתי סוג של דילוג הצידה תוך כדי התחמקות מהראשון והתכופפתי מתחת למקל של השני. הנפתי את המקל שלי אבל לפני שהספקתי לזרוק את הכדור לשער שחקן גדול אחד התנגש בי והפיל אותי בכוח על הרצפה.
הקבוצה השניה לקחה את הכדור והפגיעה, אני עדיין על הרצפה.
הסתכלתי על השחקן שהפיל אותי וניסיתי לראות מי זה מתחת לקסדה וגיליתי שזה היה לא אחר מאשר ליאם. איזה כיף לי.
הוא הושיט לי יד כדי לעזור לי להתרומם.
ראיתי את הארי ונייל מדברים ומסתכלים מהצד.
נאנחתי וקמתי בלי להיעזר בליאם. תקעתי בו את המבט הכי מפחיד שהצלחתי להוציא והוא החזיר לי מבט רציני וטיפה מאיים.
"אתה שחקן טוב." אמר לי, למרות שהמבט שלו אמר אחרת, הוא הסתובב והלך.
אוליבר בא אלי בריצה, קימט את אפו וזרק ג'יפס אחד על ליאם.
ליאם הסתובב אליו במבט שואל ואוליבר עשה לו אצבע שלישית. ליאם נתן בי מבט אחרון והמשיך ללכת.
"איזה אידיוט." אמר אוליבר על ליאם.
"זה חלק מהמשחק. וחוץ מזה, כל השחקני לקרוס הם אידיוטים כאלה בכל מקרה."
אמרתי והתחלתי ללכת למלתחות.
"אני מקווה שאתה לא תהיה כזה לחודש הקרוב." אמר אוליבר כשהוא מלווה אותי בדרך.
"בחלומות שלך." צחקתי.
"אבל אחי היית מדהים שם!" התלהב אוליבר.
"כן, אני מניח שבאמת הייתי..." נתתי מבט לאחור, אל המגרש, עדיין לא ברור לי מה קרה שם.
"איך לעזעזל עשית את זה?"
חשבתי קצת. "מזל של מתחילים נראה לי?" השבתי לו.
אוליבר שם יד על הכתף שלי, "וואו במשחק עוד שבוע אתה הולך להיות מדהים! אני הולך להיות חבר הכי טוב של כוכב הלקרוס של ביקון הילס! אתה תהיה מפורסם!"
"ואחר כך," המשכתי בציניות "ישר לאולימפיאדה!"
"אל תגזים." אמר אוליבר ושנינו צחקנו והלכנו משם.
YOU ARE READING
in the middle of the night
Werewolfללואי יש כמה בעיות במשפחה. אמו מתה לפני כשנה ממחלה ואביו צייד מפלצות שמצפה מלואי ללכת בעקבותיו. לילה אחד נתקל לואי בלהקה של אנשי זאב שמשנים את חייו לנצח, רק חבל מאוד שציידים ואנשי זאב לא יכולים לחיות ביחד. "חשבתי שלהרוג איש זאב הופך אותך לגיבור, אבל...
