יום למחרת ניסיתי להיות צמוד לוואן דיירקשן במהלך הבית ספר, גם כדי לשאול עוד שאלות, גם כדי להתרחק מהערפדים וגם לשמור על עצמי בצורה אנושית כי פחדתי להשתנות.
ניסיתי להימנע כמה שיותר מטיילור והחבורה שלה, עד כמה שרציתי לדעת יותר על ערפדים ועליהם, הדבר שפחות רציתי לדעת היה עד כמה חזק הם יכולים לתת מכות.
"אני צריך עזרה!" אמר לי אוליבר בהפסקה תוך כדי שהוא מתנשף מהריצה אלי.
"שלום גם לך, מה נשמע-"
"שלום לואי, מה נשמע לואי? עכשיו, אני צריך עזרה-"
"-לואי." השלמתי.
אוליבר הסתכל עלי בקוצר רוח ובחוסר סבלנות, נראה היה שאם אני לא אתן לו לסיים הוא יתפוצץ.
"מה אתה צריך?" נאנחתי אבל לפני שהספקתי לסיים את המשפט אוליבר פלט הכל בנשימה אחת.
"להתחבר עם הבלונדינית החמודה שעד עכשיו לא הכרנו והיא לא הכירה אותנו והיא עדיין לא מכירה אותנו ועכשיו היא חברה של אריאנה מה שמקודם היא לא הייתה אבל עכשיו היא כן כדי שאני אוכל להראות טוב ליד אריאנה ולהתחבר גם איתה-" סיים אוליבר ולקח נשימה עמוקה.
מצמצתי. "לא הבנתי מילה ממה שאמרת חוץ מאריאנה. ואפילו את זה לא שמעתי, פשוט ניחשתי שזה שם."
אוליבר נאנח וגילגל עיניים. "אני אתחיל מהתחלה." אמר לאט, כאילו אני איזה קשה הבנה שרק לומד לדבר.
"רואה את הנערה הבלונדינית שם?" שאל והצביע על הנערה שעליה דיבר.
הנערה הייתה בלונדינית עם שיער קצר ומעט מבולגן, העיניים שלה היו בצבע טורקיז כהה עם מעט חום בפנים, היה לה עגיל חישוק כסוף באף, ג'ינס עם קרעים בברכיים וחולצה ירוקה עם שרוולים נפוחים.
הנערה עמדה די רחוק מאיתנו ודיברה עם כמה אנשים אבל בכל זאת יכולתי לראות אותה טוב מאוד, כנראה עוד אחת מהיכולות החדשות שלי.
"קוראים לה ג'וליה, היא הצטרפה רק השנה," המשיך אוליבר, "ולאחרונה היא מאוד התקרבה לאריאנה והן מדברות כל הזמן, אם היא נחמדה אולי אני אצליח להתקרב אליה ולהתחבר איתה. עוקב?"
הנהנתי.
"אם אני אתחבר איתה אולי היא תגיד עלי כמה מילים טובות לאריאנה ואני אוכל להגיע אליה יותר בקלות."
"נראה כאילו יש לך תוכנית, למה אתה צריך אותי?" שאלתי.
"אני רוצה שגם אתה תנסה להתחבר לג'וליה, בנות מפחידות אותי רצח, יהיה לי קל יותר אם תהיה איתי בזה..." אוליבר חייך אלי חיוך מתחנן, הוא נראה כמו כלב שמנסה להשיג אוכל.
"לא עדיף לך פשוט לנסות להתחבר ישר עם אריאנה?" שאלתי.
אוליבר צחק צחוק מתגלגל, "אתה והתוכניות המטומטמות שלך..."
"בסדר, בסדר," ויתרתי "אני איתך בהכל חבר."
"יש!" צעק אוליבר וקפץ עלי בחיבוק מוחץ. כמה אנשים הסתכלו עלינו אבל לא נראה היה שאיכפת לו. שמעתי כמה לחשושים מהאנשים מסביב על זה שאנחנו זוג של הומואים.
"אתה החבר הכי טוב בעולם!" אמר לי בחיוך.
"אני יודע." חייכתי אליו. כמובן בצחוק.
"ועכשיו," אמר אוליבר והמבט על פניו השתנה למבט זועף.
"איפה היית אתמול בשיעור האחרון?" שאל. "הייתי צריך לשקר למורה ולהגיד לה שלא הרגשת טוב, ואתה יודע איך אני עם שקרים!"
"התמזמזתי עם אלינור באחת הכיתות הריקות," עניתי.
"נראה שאתה לעומת זאת אוהב שקרים. מה באמת קרה?"
מה באמת קרה? לרגע חשבתי לספר לו, הוא החבר הכי טוב שלי ואני בוטח בו, וחוץ מזה הוא בטח יחשוב שזה ממש מגניב.
"האמת היא..." האמת היא שאני איש זאב ביחד עם עוד כמה ילדים מהשכבה וכשאני מאבד שליטה אני יכול להרוג אנשים.
"לא היה לי כוח לשיעור."
"אני לא מאמין לך!" מחה אוליבר. "אתה חנון מדי בשביל להבריז."
"אמממ, אתה תסלח לי כי אני החבר הכי טוב בעולם?" ניסיתי לחשוב על משהו טוב יותר להגיד אבל לא מצאתי שום תירוץ.
"הוא היה איתי, סליחה." אמר זאין והתקרב אלי ואל אוליבר.
לא ידעתי אם להרגיש הקלה. ההצלה טובה, זאין לא.
אוליבר החמיץ פנים. "משהו שאני צריך לדעת עליו?"
"לא." ענה לו זאין.
אוליבר העביר מבט ביני לבינו ואז הסתובב והשאיר אותנו לדבר לבד.
"תודה," עניתי לזאין.
"בכיף" אמר זאין וחייך חיוך ידידותי. החיוך שלו טיפה הקל אלי וחייכתי בחזרה.
"עכשיו," אמר זאין, הנה זה בא... "אם תספר לו משהו, נהיה חייבים להרוג אותו."
"רגע מה?-" ולחשוב שכמעט נפלתי לטריק של החיוך שלו.
"אל. תגיד לו. כלום." חזר זאין.
"הוא החבר הכי טוב שלי!"
"הוא? באמת?" אמר זאין ושלח מבט שופט לעבר המקום שאליו הלך אוליבר.
"לפחות הוא לא רצח את ההורים שלו." אמרתי ומיד התחרטתי.
זאין תקע בי מבט מאיים לרגע אבל אז לקח נשימה ושלח אלי חיוך קטן.
"אם כבר מדברים על לרצוח אנשים-"
"אוי לא."
זאין חיכה כמה שניות כדי לרמוז לי שאני מפריע לו ואז המשיך. "אם כבר מדברים על לרצוח אנשים, אני רוצה לבקש ממך לעזור לי להרוג את ליאם."
"רגע מה!?"
הבטתי בזאין. בקושי הכרתי אותו ואת ליאם אבל עדיין יכולתי לראות שהם קרובים ממש, כמעט כמו אחים.
"למה אתה רוצה לעשות את זה?" שאלתי, קצת בפחד.
"יש לו נפש חלשה, אין לו החלטות חכמות, הוא פזיז וחייב תמיד לעשות את הדבר הנכון, לא משנה מה. זה לא מה שאנחנו צריכים באלפא שלנו. אנחנו צריכים מישהו חזק שיודע לפעול בכוח ושיודע להקריב כמה אנשים בשביל מה שחשוב, אחד שלא יפחד להרוג את האויב."
התחלתי לפחד ממנו באמת, לא רק בגלל שהאויב זה אבא שלי, זאין מתכוון לרצוח את ליאם.
"אמ, אני-" לא ידעתי מה להגיד, פחדתי שאם אני אתנגד הוא יהרוג אותי.
"אנחנו לא כמו אנשים רגילים, אנחנו קיבלנו כוח," אמר זאין "ובכוח צריך להשתמש, הנשיכה היא מתנה, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים, למה לנו לבזבז את זה? אנחנו יכולים לשנות את המצב שלנו כך שאף אחד לא יעז להתעסק איתנו, לא יציקו לנו יותר בבית ספר, אנחנו נוכל לקבל כל מה שאנחנו רוצים, יוכלו להיות לנו חיים טובים יותר-
אם אני אהיה האלפה כמובן. ליאם לא יכול להבטיח לך מה שאני יכול."
הבטתי בו ושתקתי.
זאין נאנח. "קח זמן לחשוב על זה." אמר ושם את ידו על כתפי. זו כנראה הייתה אמורה להיות מחווה של ידידות, אבל זה היה מאיים מאוד.
בלעתי רוק, זאין הסתובב והלך והשאיר אותי שם המום.
רצתי אל אוליבר אבל עצרתי לפני שהספקתי להגיע אליו. אוליבר לא יכול לעזור לי, אסור לו לדעת על זה.
הסתובבתי והלכתי בחזרה כשאני מסתכל אחורה לראות אם אוליבר כן נמצא שם בכל מקרה, ובאופן לא מפתיע התנגשתי בהארי. שוב.
"אופס" אמרתי ושפשפתי את ראשי.
הארי כיווץ שפתיו. "היי..."
"אממ..." התחלתי, אולי יהיה רעיון טוב יותר לדבר על זה עם הארי, או שבעצם הארי ביחד עם זאין בזה?
הארי קימט את מצחו "הכל בסדר?" שאל.
"תאמת," אמרתי בקול רועד, "אני אשמח לדבר..."
"ברור, מה אתה צריך?"
"מה אתה יכול לספר לי על זאין?"
YOU ARE READING
in the middle of the night
Werewolfללואי יש כמה בעיות במשפחה. אמו מתה לפני כשנה ממחלה ואביו צייד מפלצות שמצפה מלואי ללכת בעקבותיו. לילה אחד נתקל לואי בלהקה של אנשי זאב שמשנים את חייו לנצח, רק חבל מאוד שציידים ואנשי זאב לא יכולים לחיות ביחד. "חשבתי שלהרוג איש זאב הופך אותך לגיבור, אבל...
