זה היה ליל ירח מלא.
זאין ועוד כמה חברים שלו בילו ביער, הדליקו מדורה, שברו כמה בקבוקי בירה, צחקו ונהנו.
"נתניאל מנקה אחרינו." אמר זאין בחיוך.
נתניאל צחק, "אין סיכוי! פשוט נשאיר את זה כאן, אף אחד לא צריך לנקות-"
לפתע נשמעה יללה מבין העצים.
הבנים השתתקו והסתכלו אחד על השני, לוודא שכולם באמת שמעו את זה.
"ז... זאב?..." שאל אחד הילדים בפחד.
"שטויות! ענה לו נתניאל אבל קולו עדיין חלש ומפוחד "אין זאבים באיזור הזה." אמר, למרות שהוא בעצמו לא נשמע בטוח.
פתאום זוג עיניים אדומות בוהקות הופיע בין העצים.
הבנים קפאו במקומם, נהמה נשמעה מכיוון העיניים האדומות ומפלצת גדולה ומפחידה קפצה לעברם.
המפלצת הייתה דומה לזאב ענק שמהלך על שתי רגליים, קצת יותר גדול מאדם מבוגר, עיניו היו אדומות כדם, שיניו וציפורניו חדות ופרווה כיסתה את כל גופו.
המפלצת תפסה את נתניאל והצמידה אותו לקרקע, פוצעת אותו בעוד שהוא צורח וזועק לעזרה.
כל הבנים האחרים ברחו בצעקות, משאירים את נתניאל שם עם החיה.
זאין היה היחיד שלא ברח, כל גופו רעד מפחד, כל חלק בו אמר לו לברוח ולהציל את עצמו, אבל הוא נשאר.
הוא הרים את אחת האבנים הגדולות שהקיפו את המדורה והטיח אותה בראשה של המפלצת.
זאין לקח כמה צעדים לאחור, היצור הגדול הרים את ראשו מנתניאל המדמם ופנה לעברו.
הוא קפץ על זאין ונשך אותו בצלע.
זאין צעק, תפס ענף גדול שהיה קרוב אליו וחבט איתו באפו של הזאב הגדול.
הזאב נהם בחוזקה אבל זאין המשיך להכות את ראשו בעזרת הענף עד שהוא הרפה מעט את אחיזתו.
זאין השתחל מתחת לידיים הגדולות והשעירות של הזאב, עזר לנתניאל לקום במהירות וברח איתו בחזרה אל העיירה.
אומנם הם לא רצו מהר כי שניהם היו פצועים, אבל איכשהו היה להם מזל והזאב הגדול לא רדף אחריהם.
השניים מצאו את שאר חבריהם מדברים מחוץ ליער, נראה היה שהם מתווכחים ביניהם האם להזעיק את המשטרה או פשוט לברוח.
"אנחנו בסדר!" קרא אליהם זאין ונופף בידו.
הבנים נאנחו בהקלה ורצו לחבק את זאין ונתניאל הפצועים.
"חשבנו שהלך עליכם!" אמר אחד מהבנים.
"כן, תודה על העזרה דרך אגב." הגיב לו נתניאל.
הבנים הביטו אחד בשני בבושה.
"אבל זה בסדר," אמר זאין. "ניצחנו אותו!"
"ריסקנו לו את הראש!" אמר נתניאל בגאווה.
זאין תקע מבט בנתניאל. המשפט היה לא מדויק, זאין היה זה שפגע בראשו של הזאב הגדול, ואפילו לא ריסק אותו, רק פצע אותו קלות.
"אני וזאין הרגנו אותו במו ידיינו." סיפר נתניאל.
זאין התחיל להרגיש רע עם השקר אבל לא רצה להגיד שום דבר כדי לא לגרום לנתניאל להיראות רע.
הבנים שיבחו את זאין ונתניאל על האומץ שלהם, ולאחר שראו שהם לא צריכים עזרה עזבו כל אחד לביתו.
"רגע הארי, אז זה בכלל לא ליאם שנשך את זאין?"
"נכון."
"אז איך זאין בלהקה שלו?"
"אתה הולך לתת לי להמשיך לספר?"
"כן כן, סליחה, תמשיך."
ביומיים הבאים זאין ונתניאל שמו לב לשינויים שחלו בהם. הפצעים שלהם נעלמו והם פיתחו יכולות מיוחדות, הם נהיו חדי הבחנה, חזקים ומהירים יותר והחושים שלהם התחדדו.
"אני לא מבין..." אמר זאין לנתניאל בהפסקה של בית הספר שלהם.
"אתה חושב שהגוף שלנו מוצף באדרנלין מאתמול בלילה?"
"אולי," ענה לו נתניאל, "ואולי..."
"כן?"
"אנחנו אנשי זאב." אמר נתניאל בנימה מסתורית וצחק. זאין גילגל עיניים.
"נחכה לירח הבא המלא ונבדוק את זה!" התעקש נתניאל.
"בסדר, אם אתה כל כך מאמין שנהפוך לזאבים גדולים אז בטח, למה לא." אמר זאין בלעג וילל כמו זאב כדי לצחוק על התיאוריה של נתניאל.
"נו באמת! מה שראינו אתמול לא היה זאב! זה היה גדול יותר, מפחיד יותר, חזק יותר ואפילו אנושי יותר."
"סוג אחר של זאב."
"כן, איש זאב!"
"או סתם זאב."
"ממתי יש כאן זאבים זאין?"
זאין חשב רגע על התשובה, אבל לא מצא שום דבר להגיד.
"רואה!"
"אתה באמת מאמין בזה? כאילו, באמת?" שאל זאין.
"כן! וחוץ מזה זה קול לגמרי אחי! אנחנו נהיה יותר טובים בהכל!"
"אני לא רוצה את זה!" אמר זאין, המבט שלו היה בין כועס למפחד.
"אתה סתם פחדן זאין! תהיה גבר! אנחנו לא כמו אנשים רגילים, אנחנו קיבלנו כוח," ניסה נתניאל לשכנע את זאין "ובכוח צריך להשתמש, הנשיכה היא מתנה, אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים, למה לנו לבזבז את זה? אנחנו יכולים לשנות את המצב שלנו כך שאף אחד לא יעז להתעסק איתנו, לא יציקו לנו יותר בבית ספר, אנחנו נוכל לקבל כל מה שאנחנו רוצים, יוכלו להיות לנו חיים טובים יותר-"
"אנחנו יותר חזקים, אז מה?!" התפרץ זאין. "נהיה טובים יותר בספורט, יופי לנו, אני גם ככה לא אוהב ספורט. ההבדל היחיד הוא שאנחנו הופכים למפלצת גדולה בירח מלא, לא נשמע לי כזה קול."
"אני יראה לך מה אנחנו יכולים לעשות עם זה, ספורט זה רק אחת מהאפשרויות."
זאין קימט את מצחו. "מה אפשר לעשות עם זה?"
נתניאל חייך ופנה אל אחד הילדים במסדרון.
"יואו דייב!"
דייב הביט בנתניאל במבט משועשע. "תראו מי זה!" אמר לחברים שלו וצחק. "הילד המעצבן ביותר ביקום! לך תמצא לעצמך חיים, אלא אם כן אתה רוצה לגמור עם הראש באסלה עוד פעם."
נתניאל חייך אליו חיוך מתגרה ותוך שנייה העיף לו אגרוף בפרצוף.
"נתניאל תפסיק-" צעק זאין וניסה לגרום לו לעצור, אבל זה לא עבד. נתניאל המשיך להכות את דייב בפניו עד שדימם מאפו ומשפתיו.
"תפסיק!" צעק עליו זאין שוב.
נתניאל התרחק טיפה מדייב ושלח אל החברים שלו חיוך מאיים. "עוד מישהו רוצה?"
החברים של דייב שלחו לנתניאל וזאין במבטים של שנאה, עזרו לדייב לקום והלכו משם בכעס ובפחד.
"הם לא יפריעו לנו יותר." אמר נתניאל בגאווה.
"אתה מתכוון שהם לא יפריעו לך."
"אני מתכוון שהם לא יפריעו לנו! רואה! זה מה שאפשר לעשות כשאתה חזק יותר מכולם!"
"צודק, אבל אני עדיין לא מאמין שאנחנו אנשי זאב."
"טוב. אתה תאמין בהמשך, כשהירח המלא יגיע." אמר נתניאל והלך לשטוף את ידיו שהיו מלאות בדם של דייב.
זאין הלך לשיעור, אבל כל הדרך עד לכיתה שלו האזין לליחשושים מסביב, על כמה משוגעים הוא ונתניאל, ועד כמה מוזרים ומפחידים הם.
הוא השפיל את ראשו וניסה להתעלם מכל הקולות המטרידים.
הכל בסדר, נכון? נתניאל הוא לא משוגע, יש לו פגמים, כן. אבל כמו לכל אחד אחר, הוא החבר הכי טוב שלו, הוא לא בן אדם רע.
YOU ARE READING
in the middle of the night
Werewolfללואי יש כמה בעיות במשפחה. אמו מתה לפני כשנה ממחלה ואביו צייד מפלצות שמצפה מלואי ללכת בעקבותיו. לילה אחד נתקל לואי בלהקה של אנשי זאב שמשנים את חייו לנצח, רק חבל מאוד שציידים ואנשי זאב לא יכולים לחיות ביחד. "חשבתי שלהרוג איש זאב הופך אותך לגיבור, אבל...
