פרק 7 - בלה - מוחות רועשים ושקטים

129 14 4
                                    

הייתי מחוקה.

אני לא יודעת מה צ׳רלי נתן לי אבל השיט הזה היה חזק

רציתי משהו כדי לשכך את הכאבים בגופי והוא אמר שזה יעשה עבודה טובה, וזה באמת עשה, אבל תוך כדי איבוד חושים וכאב, איבדתי את הראש ולא הצלחתי לשלוט במה שיוצא לי מהפה

ועכשיו, שדיאגו בראון או טורס או מה שלא יהיה השם שלו, לקח אותי לאין לי מושג איפה, חששתי ממילותיי הקרבות לצאת מפי המטופש

״לאן אנחנו נוסעים?״ שאלתי כשהוא הכניס אותי למושב הנוסע וסגר את הדלת

נעתי כדי לפתוח אבל הוא היה זריז ולא אפשר לי כשנכנס למושב הנהג וסגר את דלת המכונית שלי בלחיצת כפתור

״את לא יוצאת מפה״ הוא אמר ונעל את הדלתות

״אתה לא יכול לכלוא אותי״ צחקתי לו בפרצוף

״אתה לא כולא אותי נכון?״ שאלתי חוששת פתאום ופניי הרצינו

״לא בלה, אני לא כולא אותך, אני מנסה להביא אותך למקום שבו תוכלי להוציא את החרא שהכנסת לגוף שלך, אז אולי אל תתווכחי איתי, ולמען השם, כמה דקות תהיי בשקט״ הוא אמר והוציא טלפון מכיסו האחורי של הג׳ינס שלבש

הוא לחץ על כמה כפתורים ואז הצמיד את הטלפון לאוזנו כשידו הגדולה עוטפת אותו

היד הגדולה הזו יכולה לשמש לדברים אחרים...

הי לא! פויה מחשבות רעות! קישטה!

היה מאוד קשה לשנוא מישהו שנראה כמו דיאגו,  עם שיערו השחור והפרוע בליווי עיניים שחורות כפחם,
שפתיים עבות ובשרניות בצבע ורדרד, אף ישר ויפהפיה, עצמות לחיים גבוהות ויפות, כל פניו נראו כמו יצירת אומנות יפהפיה, והגוף שלו. וואו הגוף שלו, שרירי בטן שלא יביכו את דה רוק, עם חזה מנופח ומרשים,זרועות מנופחות שריריות, אבל לא יותר מידי , בדיוק בגודל הנכון, ורגליים מפוארות עם שרירים ענקיים עוד יותר שתרמו לגודלו ולגובהו, בחיי הבחור היה גבוה, מטר פאקינג תשעים ושלוש.

ואם כל זה לא היה מספיק המניאק היה מלא בקעקועים הורסים ומושכים שגרמו לכל אישה ליפול על רגליה

הוא היה יפה בצורה שמכאיבה לעיניים מלהסתכל עליו, והוא ידע את זה, כן הוא לגמרי ידע את זה.

המנוול היה פושט את בגדיו בכל אימון איגרוף. נותן נוף מרהיב לכל הנוכחים.

״היי אבא״ צליל קולו העיר אותי ממחשבותיי
״אתה לא נמצא בבית? כן? אתה יודע מתי תחזור? אוקיי אבא. אוהב אותך״

אבא ואוהב אותך באותו משפט, וואו.

זה נשמע משונה לאוזניי

״אנחנו נלך אליי לבית ונוציא את הרעל שהכנסת לגוף המסכן שלך״ הוא אמר והסתובב להביט בי, אבל לא הצלחתי באמת לשמוע אותו, אז פשוט הנהנתי והנחתי לעיניי להעצם מעצמן

האגרוף שבלבWhere stories live. Discover now