האגרוף שבלב

פרק 12 - דיאגו - my iris flower

השפתיים שלה היו חמימות ותפוחות אפילו יותר מהפעם הראשונה בה טעמתי אותה, והמגע בהן העביר בי זרמים נעימים שלא הרגשתי בעבר עם אף בחורה אחרת .

היא הייתה שמש ביום אפל
היא הייתה פעימת הלב שחסרה לי
היא הייתה כל מה שהייתי צריך

אבל כשהיא דחפה אותי בחזה עם שתי ידיה והסתכלה עליי בהלם, ידעתי שאני מה שהיא לא רצתה

״תפסיק עם זה! בבקשה. אני לא מסוגלת!״ היא אמרה והלכה, והפעם לא עצרתי אותה.

הגזמתי. ידעתי את זה

״פאק!״ צעקתי ואחזתי בראשי.

מה חשבתי לעצמי? היא פגיעה לעזאזל! היא עוברת גיהינום ואני מנשק אותה?!

מה עובר עליי?

לא. הייתי חייב ללכת אחריה.

ידעתי שאני מטומטם ושאני מסכן את עצמי, הרי כשהיא תדע מה הסתרתי ממנה היא לא תסלח לי.

״בל, בבקשה, אני מצטער, תני לי לעזור. את רעבה? את רוצה ללכת לשבת? לדבר? משהו? כל דבר, תגידי לי ואני אעשה את זה.״ התחננתי בפניה כשהדבקתי את הצעדים הקטנים שלה.

״דיאגו, בבקשה. אני צריכה ללכת להתמודד איתו, עם שניהם״

״את לא. אנחנו נדאג לך״

״אתה לא מבין כמה אתה מסכן אותך ואותי כשאנחנו מדברים, יש לו אנשים בכל מקום מאז שהפציצו לו שני משלוחים״

״אז מזל שהיום כולם בפגישה עם אבא שלך, כי הוא בטוח שיש חפרפרת בתוך השורות״

״אם אתה יודע את זה, ואני לא , זה כנראה אומר שבאמת יש חפרפרת״ היא אמרה ושילבה את ידיה

״את הולכת להגיד משהו?״
״מה אתה חושב?״
״שלא״
״בחור חכם״
חייכתי והיא מיהרה לומר, ״זו לא הייתה מחמאה״
״קראת לי חכם, איך זו לא מחמאה״
״הייתי צינית״ היא אמרה וגלגלה עיניים

״אז מה את רוצה לעשות?״ שאלתי בחוסר ודאות, אני לא רגיל לבקש דברים, אני רגיל לקבל אותם על מגש של כסף ושכולם אומרים אמן על כל מילה שלי.

״יש משהו אחד שאני רוצה לעשות״ אמרה ועצרתי את החיוך שעלה על שפתיי

״בואי נזוז״

-

״כשאמרתי שאני מוכן לעשות כל דבר, לא ממש כיוונתי לבית קברות״

״יש משהו שאני צריכה לעשות, תחכה לי כמה
דקות?״
״את בטוחה שאת לא הולכת לברוח?״

״אני בטוחה״ היא אמרה ויצאה מהמכונית, הולכת אל הקברים שהיו בכל רחבי המקום, בכל זאת , בית קברות

מחשבותיי נודדות לתאונה שקרתה לפני שבוע.
אבי אומר שזה היה מכוון
והדרך בה הרכב שלי נפגע, האמנתי לזה