פרק 14 - בלה - זכרונות מהעבר

72 10 6
                                    

אני לא באמת יודעת איך הגעתי ממצב שאני נמצאת בסמטה ליד ביתו של צ׳ארלי, למצב שבו אני איכשהו נמצאת בתוך הרכב השחור והדיסקרטי של אביב ועקצוצים מורגשים על גופי

פאק השיט הזה ממש חזק.
אני צריכה עוד.

שמעתי קולות שמנסים לפלוש לתודעתי אבל זה בעיקר היה נשמע כמו זבוב מטריד שמנסה לתקשר איתי

״חתיכת כלבה מטומטמת! חכי מה אני - כשנגיע ״ נשמעו חצאי משפט באוזניי ולא באמת הצלחתי להבין מה נאמר, אבל את הקול הזה זיהיתי בכל מקום, אבא שלי.

אבל הפעם, כשמשהו חדר לגופי זה עשה יותר מעקצוץ, וזיכרון הזדחל לתודעתי.

היום מציינים שבועיים למותה של אימא.
אני לא יודעת אם אני מתגעגעת אליה או לא
אבל אני מקווה שעכשיו הכל יפסק. אבא הרביץ לי רק כי אימא אמרה לו.
אולי עכשיו אבא ישוב לאהוב אותי כמו שאני אוהבת אותו? הוא לא באמת רוצה לפגוע בי!
הוא רק רוצה לטובתי ושאני אהיה צייתנית ושקטה,
לא כמוה, האישה המרושעת שהרביצה לי וצחקה תוך כדי.
דלת חדרי נפתחה כשאני יושבת על המיטה הגדולה והורודה שלי
אני רואה שג׳יימי נכנס ומייד חיוך עולה לי על הפנים
״איזי, מה שלומך?״ שאל ג׳יימי והתיישב על צד מיטתי.
חייכתי חיוך רחב  ״אני בסדר ג׳יימי, התגעגעתי אלייך״
ג׳יימי נעלם בהמהלך השבועיים האלה לאחר מותה של אימא אבל זה בסדר, כי עכשיו כשהוא בחדרי, אני יודעת שהוא חזר.
״איזי, את יכולה לעשות משהו בשבילי?״ שאל אותי ג׳יימי והתקרב אליי, עכשיו ידו הייתה על ירכי
״כן! אעשה בשבילך כל דבר, אתה האח האהוב עליי,״ ג׳יימי לא היה אחי לגמרי, לפי מה שאבא אומר הוא היה חצי אח שלי, כי לא אימא הביאה אותו, ג׳יימי ואימא היו באותו גיל ואבא היה ממשששש מבוגר!
״נכון שאתה האח היחיד שלי, אבל בכל זאת, אתה האהוב עליי״ חיוכי היה כנה ושמח
אבל המילים הבאות שהוציא מפיו קצת הפתיעו אותי
״איזי, את יכולה להוריד את המכנסיים שלך?״
חששתי בהתחלה, למה שהוא יבקש את זה? אבל זה ג׳יימי , הוא בחיים לא יפגע בי.

האגרוף שבלבWhere stories live. Discover now