האגרוף שבלב

פרק 18 - דיאגו - סם התמכרות

עברו 21 ימים מאז בל נכנסה לתרדמת, ושבוע מאז שתקפנו את רוסו, הוא עדיין חי ומסתתר בשד יודע איפה. לא ניתן לאתר את הפחדן המזדיין הזה.

אני ממשיך לפמפם את איברי כדי לפרוק עצבים, ומדמיין בראשי את הפעם ההיא שירדתי לבל המושלמת שלי, היא כל כך יפה, עוצרת נשימה, מלאכית קטנה ומפוחדת.

היא הייתה אמורה לחיות את החיים שלה כמו שצריך מאותו יום, אבל היא בפאקינג תרדמת בגלל האבא המזדיין שלה.

אני גומר על קיר המקלחת ושוטף את עצמי לפני שאני יוצא לחדרי.

״אחי, אתה לגמרי צריך למצוא זיון״ ג׳רי מבהיל אותי כשאני יוצא מהמקלחת

״תפסיק להסתכל לי על הזין!״ אני אומר ומסתיר בידיי את איברי

״חיי המין שלי הם לא עניינך חתיכת קוקסינל!״ אני לוקח את המגבת שהייתה שרועה על כיסא העץ השחור, שנמצא מול שולחני, ועוטף איתה את פלג גופי התחתון

״דבר ראשון , אני לא קוקיסנל, ודבר שני, בטח שכן! אתה החבר הכי טוב שלי ואני חייב לדאוג לך ולחיי המין שלך״

״צא מפה עכשיו פסיכי״ אני אומר ומחווה בידי אל הדלת של חדרי

״בסדר בסדר, אבל באמת תמצא זיון, אה ואולי נזמין אוכל? אני רעב״

״עוף מפה!״ אני צועק והוא בורח ויוצא בטריקת דלת

״ג׳רמיה? הכל בסדר?״ אני שומע את אבי שואל
״כן מר גונזלס, המוטציה שלך בפנים התחרפנה! בסך הכל הצעתי לו למצוא זיון!״ אני שומע אותו מבעד לדלת ומנענע בראשי כשאני שם את תחתוני הבוקסר ומעליהם את הטרנינג, צחוקו של אבי מהדהד באוזניי ואני יוצא מהחדר

״אולי במקום להתעניין בחיי המין שלי, תתמקד בשלך?״ אני מציע ונשען על משקוף הדלת

״אל תדאג, החבר שלי ממוקד לגמרי״

״בסך הכל ביקשתי חבר נורמלי, וזה מה שאני מקבל?״
״אתה יודע שאתה מת עליי, ואולי תזמין לי כבר את האוכל??״ הוא שואל נמרצות

״אני הולך לבית חולים כדי לבקר את בל, אני נשאר לישון שם״ אני פונה לאבא שמהנהן בתגובה

״אני אבוא איתך״ ג׳ר אומר ברצינות מוחלטת
אני מהנהן ויורד במדרגות הבית, כשהגור היפה שלי מבקש ממני תשומת לב

״שלום מתוקי, מי חמוד מי? כן אתה! אתה״ אני אומר בקול תינוקי ומרים אותו בזרועותיי

״מסתבר שלעוקר הלבבות יש לב בכל זאת״
״איכס אל תתחיל גם אתה עם השם הזה״

״איך יצאת מהרחם של אימא שלך? זו תעלומה לא ברורה״ אבי מסתכל עליי ומנענע בראשו

״רק בן 21 ויש לו כינוי שמרתיע את רוב המאפיות!״ אבא צועק וחוזר במעלה המדרגות, וקול צעדיו הופך לשקט ככל שהוא מתרחק