האגרוף שבלב

פרק 8 - דיאגו - הופעה מספר..

״אתה לא פאקינג רציני!״ צרחתי כשניסיתי לעכל את מילותיו של אבי

״בן, אני יודע שהיא חשובה לך-״

״זה לא משנה! סחר בנשים אבא? באמת? מה נסגר איתך״

״אתה לא צריך לשכב איתה, אתה רק צריך להיות איתה בחדר לבד ולהוציא ממנה מידע, כל דבר שימושי״

״זה לא פחות גרוע..״ אמרתי בזעם

״טוב, אתה עושה את זה, סגרתי עסקה עם פרדריקו והוא מאוד שמח מזה, אז אתה תלך לשם ותעשה את זה כמו גדול, תוציא מידע ותלך משם עם הזין בתחתונים!״ אבי התעצבן וזעם דומה לשלי בצבץ על פניו

״פאק״ אמרתי בתבוסה

״אז אני צריך לגלות מה עושים לה במקום הזה? להוציא מידע על הארגון שלהם? משלוחים, עסקים?״

״כן בן, עכשיו צריך לצאת או שנאחר״ הוא אמר ולקח את בלייזר החליפה שלו שהיה מונח על כיסאו במשרד, ושם אותו על גופו הרחב

אבא היה בן 50, ועדיין ניחן במראה צעיר ומחמיא, זרועות ורגליים שריריות כמו לי, עיניים שחורות, בעיקרון הוא היה שכפול שלי עם ג׳ל בשיער

או יותר נכון להגיד שאני הייתי השכפול שלו, בלי הג׳ל בשיער וכמובן צעיר יותר

הלכתי אחריו כשנכנסנו למרצ׳דס השחורה והנהג של אבי, רודריגו מייד התחיל בנסיעה

״זה קטן עליך בן, אתה יכול לעשות את זה, להכנס, להשיג מידע, לצאת. זה הכל״ הוא אמר וטפח על גבי

״כן..אני מקווה״ מלמלתי לעצמי והסתכלתי אל מחוץ לחלון, מחכה לתפקידי הלילה.

כשהגענו למקום המיועד זה לא מה שציפיתי למצוא

״זה בית זונות? הוא לא אמור להיות..מוזנח?״ תגובתי גרמה לאבי לצחוק ואני רק הרמתי גבה לתגובתו

״בן, זה בית זונות של ראש מאפיה, מה נראה לך?״ הוא אמר

״כן אבל..בלה באמת שם?״ שאלתי מצומרר, פתאום להבין שזה מה שהילדה שלי עוברת? שפוגעים בה? לעזאזל..

״לצערי כן בן, קדימה צריך ללכת״

אני מת כבר לעקור לו את הלב מהמקום.

כשנכנסנו בשערי האחוזה השחורה והגדולה באמצע שום מקום, אדם בחליפה ייצוגית ומחויטת הוביל אותנו דרך מסדרון ארוך, וכשהגענו לסופו עברנו דרך וילונות שחורים למרחב ענקי ומרהיב,

שולחנות עגולים וכיסאות מסודרים סביבם, אנשים שיושבים, ובמרכז החדר עמדו שני וילונות אדומים שמאחור ודאי הסתירו במה

כולם ישבו ושוחחו וצחקקו, אני ואבי תפסנו מקום וחיכינו.

לאחר עשר דקות נהייתי חסר סלבנות ושאלתי את אבי, ״למה אנחנו מחכים?״ ובאותו הרגע, הוילונות נפתחו ולעיניי הופיעה בל, אזוקה כשידיה למעלה ורגליה צמודות אחת לשניה, גם הן אזוקות