שוב אותו סיפור ישן

68 6 20
                                    

ישבתי מול המדורה עטופה בפרווה. הלהבות ריקדו וטיפסו מעלה בחלל רחב הידיים, שולחות צללים לנוע על קירות המערה ששורשי עצים חדרו לתוכה. בין שורשי העצים, הענבר משרף העצים ובין האבנים גדלו פטריות וטחבים שזהרו באור פלורסנטי חלוש כך שיצרו אווירה קסומה ומרגיעה .

הפשרתי את אצבעות רגלי מול האש ששלחה חום נעים בגופי. פאנריס ישב לצידי, קרוב יותר לפתח המערה. הוא השחיז את הגרזן שלו עם משהו שדמה יותר לספוג סגול מנצנץ מאשר לאבן השחזה.

בין לבין השחזה הוא זרק מבטים לעברי ולריקוד האצבעות שלי מול האש, אולי לבחור יש פטיש לרגליים.

גיחכתי לעצמי בעקבות המחשבה.

"את במצב רוח מרומם" הוא שלח חיוך קטן לעברי.

"חלום חיי היה להיות במערה ערומה מכוסה רק בפרווה של יצור מעולם אחר"

הוא הרים גבה וגיחך. "אה...כן. ציניות של בני התמותה. מעולם לא הצלחתי להבין את זה"

"מעולם לא נאלצת להתמודד כנראה עם קושי. זה מנגנון הגנה מאוד נפוץ" אמרתי בחצי חיוך.

"הקושי היה המלווה הקבוע שלי מאז אותו יום.. ובכל אובדן שלך" קולו העמיק.

הרכנתי את ראשי והבטתי באש מעכלת את העץ.

"ואת? סבלת הרבה בגלגול הזה?" מבטו הרצין כשהרים את פני לשלו.

"כל אחד סובל בדרכו. אני לא חושבת שיש מישהו שלא עומד בפני קשיים כאלו או אחרים בחייו" השענתי את סנטרי על ברכי המכופפות והבטתי לתוך הלהבות המרקדות.

הוא התקרב והתיישב קרוב יותר אלי וסידר את הפרווה מסביבי.

"אני בסדר אני לא צריכה שתקרקר מסביבי" ניערתי אותו ממני.

אולי הייתי קצת נוקשה מדיי איתו, הוא הרי הציל אותי ועדיין ניסה לדאוג לי.

"אני מצטערת, אני פשוט לא מוצאת את הסיטואציה שלנו משעשעת במיוחד. אני לא אוהבת להיות חשופה,ככה אני עוד יותר פגיעה ותלויה בחסדם של אחרים" מלמלתי וסגרתי את הפרווה מסביבי.

הערום שלי התחיל להעיק עלי, מזל שעדיין נשארתי עם תחתונים, חסד קטן באמת...

"אני יודע שעזבנו בחיפזון. ברגע שנגיע לכפר את תקבלי את העור והשריון הכי משובך שיש לגמדים להציע." הפעם הוא השתדל לא לגעת בי.ראיתי את זה עליו, הקושי בלשמור על מרחק.

הבטן שלי התכווצה וקרקרה בקול. פני נצבעו באדום במהירות כך שהרגשתי את לחיי בוערות.

"השמש תכף תשקע אבל אני אצא לצוד לנו משהו לאכול" הוא התחיל להתרומם אך תפסתי בידו.

"אל תשאיר אותי כאן לבד" הקול שלי בגד בי עם הרעד שעבר בו.

"את תהיה בטוחה פה. לא יקח לי הרבה זמן ואת רעבה. אל תצאי מהמערה ואת תהיה בסדר" הוא לחץ את ידיו בחיבה.

Memories  Of Chaos: בין אבדון לכמיההWhere stories live. Discover now