Memories Of Chaos: בין אבדון לכמיהה

אל הלא נודע

ירדנו כמה קומות מתחת לאחוזה העצומה שהם קוראים לה בית ועכשיו אני עומדת מול ערמת אבנים מפוררות בגובה המותן, באמצע המרתף החשוך לבושה רק בגלימה חמה.

"אני לא מבינה מה אנחנו עושים פה, אתם הולכים להקריב אותי באיזה טקס פגאני? אני אומרת חצי צוחקת חצי מודאגת שזה בהחלט יכול לקרות.

"כן, משהו כזה" הרמוד ממלמל.

עיני נפערות ונשימתי נעצרת. "אל תקשיבי למרמור הזה, שום הקרבה רק טיפת דם קטנה" אייר מחייכת אליי. אני רואה שהיא מנסה בכל כוחה להרגיע אותי.

"רורי, תני לי את ידך" פאנריס מושיט לי את ידו ובשניה אוחז בסכין קטנה משוננת.

"אני מחביאה את ידי בתוך כיסי הגלימה." ברוק, לא רורי"

"הוא מסתכל עליי מבולבל "חשבתי שעברנו את המכשול הזה".

"לא עברנו שום מכשול, נכנעתי לצורך קדום" סומק מציף את לחיי "זה לא אומר שאני זוכרת אותך או אף אחד מכם לצורך העניין". אני אומרת בהיסוס.

אני לא מבינה מה הולך פה אבל כנראה שזה משהו רציני אם הם מתכוונים להתחבא או לברוח מהתאומים האלו.

"אנחנו נסביר לך הכל בדרך, נענה לך על כל השאלות, רק בבקשה." היא אוחזת בידי ומביטה בי בצורה נואשת" בבקשה בואי איתנו. גם אם את לא זוכרת הכל, יש בוודאי משהו קטן שאת כן זוכרת, משהו שזועק לך דברים בתודעה שאת לא יכולה להסביר."

אני מהנהנת קלות.

"אם לא נעזוב עכשיו אנחנו נהיה בצרות, ואני לא מתכוון להעמיד אותך בסכנה ישר איך שנכנסת לחיי" פאנריס מתקרב אליי ותופס בידיי.

הוא מסובב אותה כלפי מעלה ודוקר את כרית כף ידי. זעקת כאב קטנה נפלטת מפי ומשכתי את ידי בחזרה במהירות מתחת לגלימה.

הדם נדבק ללהב הסכין והוא חותך את כף ידו גם כן. הוא מעלים את הסכין ומוציא אבן שחורה מקושטת בגילופים של אותיות וסימונים, דמו עוטף את האבן וגורם לרונות לזהור. הוא ממלמל משהו בשפה שאינני מבינה והאבנים הפזורות על הרצפה מתחילות להסתחרר ולהסתובב, לשרוק בעוצמה עד שמתחיל להיפער חור במארג המציאות.

מולנו נפער שער מסתחרר ובוהק באור כחול מסנוור שגורם לי לצמצם את עיניי.

"אחכה לכם בצד השני" הרמוד נוהם ונכנס לתוך השער ונעלם.

יבבת הפתעה נפלטה מפי.

"אל תדאגי זה לא כואב, זה אפילו מהנה בחלקים ויופי כזה בוודאות יחזיר לך חלק מהזיכרונות" אייר לוחצת את ידי ונכנסת לשער.

פאנריס מושיט לי את ידו "תבחרי בחיים, תבחרי בי. אם נישאר כאן עכשיו זה יהיה הסוף"

" לאן השער מוביל אותנו?"

אני עדיין לא מאמינה לעיניי. לא מאמינה שכל זה אפשרי, בזבזתי שנים מחיי כדי ללמוד על היקום, לחקור חורים שחורים וקרינה קוסמית. לגלות עכשיו שקיימים עולמות אחרים שאלים ושדים קיימים...מעולם לא עלה בדעתי שזה באמת אפשרי.

" לנידאווליר-עולם הגמדים. אנחנו נשיב לך את כוחך" מבטו עוצמתי, מחכה שאקח את ידו.

מכות ברק מכות בבית , מרעידות את היסודות ואת קורות העץ שמתחילות להתמוטט מהתקרה מעליינו. אני נצמדת לפאנריס אינסטינקטיבית, בוחנת את פניו, את עיניו היוקדות ואת ההבטחה שטמונה בהם. אני נושמת עמוק ומהנהנת "לעולם הגמדים".