ק. ווינס- כלומר, מישהו ששמו מתחיל באות ק'. יש רק מישהו אחד שעונה לקריטריונים כאלה בביתם- אן.
לא יכול להיות.
"אני לא מאמינה, יש במכתב טעות" אמרה לעצמה, תוך כדי שהיא הופכת את המעטפה לכאן ולכאן, ברצון לראות אולי לפתע הכתובת תשתנה, אולי ישנו פרט שפספסה.
אן- אנמוני, מעולם לא הפגינה יכולות קסם, כולם יודעים שהיא סקיבית, או לפחות חושבים ככה...
בדרך כלל, כל קוסם למשפחה של קוסמים, אמור לפתח בילדותו כל מיני יכולות שאנשים רגילים- חסרי קסם- מוגלגים, לא יכולים לעשות.
לפעמים קורה שילד למשפחה של מוגלגים מקבל כוחות קסם, זה מצב שאינו נדיר וקורה לעיתים קרובות. מה שנדיר באמת, זה ילד שנולד למשפחת קוסמים ללא יכולות קסם.
זהו מצב שלא נפוץ- אפילו נדיר ביותר. לילד כזה שנולד למשפחת קוסמים ללא קסם, קוראים סקיב. הוא בדרך כלל נשלח להשתלב בעולם המוגלגים ואינו הולך ללמוד בבית ספר לשלוט בכוחותיו.
ולכן זאת אמורה להיות האות ד', ד.ווינס, כלומר דוריס. היא הייתה כל כך שקועה בדמיונה שהיא מצטיינת, שאפילו לא עלתה במחשבתה האפשרות ש-
אההההה. ידה מצאה את מצחה והיא הכתה בו.
'זאת בטוח מתיחה של דן, חושב שזה מצחיק לתת לאן לפתח איזה חלום שעוד נשאר בה איזה שביב של קסם. זה אפילו לא מצחיק, זה מרושע מצדו. הלב שלאן יישבר לרסיסים אם היא תגלה שהוא עבד עלייה.' אמרה לעצמה והביטה במכתב.
הוא נראה כמעט אמיתי, חיקוי מעולה. אם לא הייתה יודעת שאן סקיבית, לעולם לא הייתה מנחשת שהוא מזוייף.
אף על פי שדוריס ואחיה ג'רי, נהגו להקניט את אן שהיא מאומצת, לעולם לא עלה בדעתם לפגוע בה בצורה כזאת.
לסקיבים כל הנושא של קסם הוא קצת.... רגיש.
דוריס החליטה להחביא את המכתב בחדר במגירה שלה, ולא לתת לאן לחוות את האכזבה הטמונה במכתב.
"דוריס חמודה, את מביאה את הדואר?" נשמע קולה של אמה מן המטבח.
"כבר אימא." אמרה מהורהרת.
היא הביטה בשאר המכתבים בדרך למטבח בחיפזון, מכתב לאבא מבנק גרינְגוֹטְס, מכתב לאמא ממשרד הקסמים לשיקום אתרי קסם שנפגעו, עוד כמה מכתבים מאנשים שונים להוריה שהיא לא זיהתה, ומכתב לאחיה הגדול מהחברה שלו.
את המכתב המיועד לאן טמנה בכיס האוברול הכחול שלה במהירות.
"חמודה שלי, מה לקח לך כל כך הרבה זמן?" פנתה אליה אמה בזמן שהניחה את מגבת המטבח, נתנה לדוריס נשיקה על הראש והתיישבה בכיסא ליד שולחן האוכל.
"קשקבל שוב הסתבך עם החוט בשתי רגליו, לקח לי הרבה זמן להתיר את המכתב של הילדה ממנו," כמובן שזה היה שקר מוחלט. שכן קשקבל, הינשוף המשפחתי, זקן ושלומיאלי, בעל נוצות אפורות ועיגולים חומים מסביב לעיניו, לא הביא בכלל במקורו את המכתב מהִילְדָה, -חברתו של אחיה.
היא בכלל לא בדקה שהינשוף הזקן נמצא. אחיה גילה לה אתמול, ששלח מכתב עם קשקבל שאינו מיועד בכלל להִילְדָה, אלא מיועד לחברו שאימם מגדירה אותו בתור "השפעה רעה עליך, מתוקי". והוא הזהיר אותה בכל תוקף שלא תספר זאת לאף אחד. המכתב מהִילְדָה הגיע בכלל מהאוח שלה, אותו ראתה מתעופף בחלון.
"וינשופי הדואר הביאו עימם כמה מכתבים הפעם" אמרה כשהגישה את המכתבים לידיה של אמה.
היא בדקה את המכתבים ברפרוף.
"שוב ג'רארד עשה צרות לפרה של דוד ז'אק, צריך להחזיר אותו היום" היא התנשפה בכבדות. "צריך לשמור את המכתב הזה לאבא" וגם-
"הִילְדָה ענתה ממש מהר, בהתחשב שראיתי שג'ון שלח את קשקבל רק אתמול." אמרה. דוריס השתדלה לא לנשום כדי שלא תחשוף בטעות את ג'ון. אבל היא חששה לשווא-
"בדרך כלל לוקח לה שבוע לענות לו, כנראה זה היה משהו דחוף במיוחד." אמרה, כשדוריס הרגישה צביטה על השקר שלה. לאחר מכן אמה הוסיפה מהר בחשש, "את חושבת שהם נפרדים??"
גברת ווינס אהבה במיוחד את הִילְדָה, אולי זה קשור לעבודה שבכל פעם שהילדה הייתה באה לביתם, היא הייתה מכינה עוגיות בירצפת משגעות, שגברת ווינס מטורפת עליהן.
האספקה הבלתי פוסקת מהילדה מגיעה בעקבות אביה, הוא מחזיק בר קוסמים פרטי על אם הדרך לביתם. (רק להקיש מספר פעמים כמספר היום על האף של הפסל בכיכר, וישר מגיעים למרתף המרזח המזמר) וכך כל פעם שהילדה הייתה מגיעה לביתם- הניחוח המתקתק של העוגיות היה מלווה את כל הבית.
"אני לא חושבת אימא, ג'ון לא ייתן לזה לקרות. המכתב הגיע מהר כי הוא בטח רק שאל אותה על ציוני הבגרות שהגיעו בשישי. הוא צרח למעלה בחדר מאושר, כמו משוגע." אמרה דוריס וגלגלה את עינייה.
"את בטח צודקת מתוקה. הציונים היו מאוד חשובים לו." חייכה אמה. "זה בטוח כל המכתבים שהגיעו?"
דוריס הרגישה חשק עז לדחוס את המעטפה של הוגוורטס עוד יותר לתוך כיסה, שם עוד היה ספק בטוח.
"כן כרגיל, ללא הפתעות מיוחדות." היא ניסתה לשוות למשפט נימה מאוכזבת, שכן היא מאוד אוהבת הפתעות, במיוחד כשהן בשבילה.
"חבל. אני מחכה למכתב מקנבס צמחי פלא. כבר חודשים שאני מנסה להשיג פרוונייה גוזלת, היא דוחה יתושים ותיקנים מעולה. המשלוח שהזמנתי מהם עוד לא הגיע. והג'וקים חוגגים," היא נתנה לאוויר מכה בידה, כאילו היא סובבת זבובים. "אבל מילא. העיקר שיגיע."
אימה ליטפה את לחייה, הניחה את המכתבים בצד השולחן והמשיכה במלאכת הבישול.
דוריס יצאה מהמטבח במהירות, פנתה בפרוזדור ועלתה במדרגות לכיוון החדר המשותף שלה ושל אן.
היא נכנסה לחדר ונאנחה בהקלה כשראתה שאן לא בחדר. ליתר ביטחון, היא יצאה רגע למסדרון ליד החדר והסתכלה לצדדים, לוודא שאן לא בסביבה.
היא בקושי שמה לב מה היא עושה, אפילו כשנתקעה בארגז שנח על יד המיטה של אן.
היא הלכה לארון הבגדים שלה ופתחה אותו. התכופפה מעט להגיע למגירה הנמוכה ביותר, הוציאה מכיסה במהירות מופרזת את המכתב (שלבנתיים התקמט כמו הקמטים העמוקים של סבתא שושי), וניסתה לתחוב אותו בכוח למגירה שהייתה מפוצצת בדברים משונים.
"נו, ת י כ נ ס כ ב ר " גנחה במאמץ.
עריכה: חילקתי את הפרק הזה (הוא היה ארוך ממש) לכמה חלקים (חלוקה אחרונה ב19.08.24)
תודה רבה לכל מי שקורא את הסיפור, מעריכה ממש! 50 נק לגריפינדור!
אשמח אם תוסיפו כוכב⭐
YOU ARE READING
הוגוורטס, גלי את סודותיך.
Fantasy"תיכנסי." "אני מפחדת!" אן, או בשמה המלא אנמוני, היא ילדה בת 11, למשפחה של קוסמים. אחיה הגדול לומד בבית הספר לכישוף ולקוסמות-הוגוורטס, זאת השנה השביעית. היא הייתה אמורה להיות הבאה בתור, אבל כולם מניחים שהיא סקיבית- ילדה הנולדת לקוסמים, ללא כוח קסם ב...
