כבר דקות ארוכות שדוריס הביטה בצמריר על מיטתה, כאילו מחכה שיפלוט את שאר המכתב. כמובן שזה לא קרה.
המכתב נאכל והוא לא ישוב. מצד אחד זו הייתה בשורה מצויינת בשבילה- אם המכתב אכן לא היה אמיתי אן לא תגלה את המכתב אף פעם, היא לעולם לא תדע אפילו שהיה קיים. מצד שני, אם המכתב באמת היה אמיתי, דוריס נדפקה לגמרי.
היא לקחה את השריד היחיד שיכל אולי לרמוז לקסם בתוך תוכה של אן. היא הרסה את המכתב שיכל לפתוח לאחותה אפשרויות ותקוות חדשות.
אבל באמת, אין לה טעם לשקוע במחשבות כאלו. היא פשוט בכל זאת תיגש לאביה לשאול אותו על המכתב. אבל לא היום היא חשבה. "מחר השכם בבוקר."
היא לקחה את הצמריר ושמה אותו בחזרה בארגז, אותו הצמידה לקיר על מנת לחסום את החור שהצמריר כרסם.
הפעם היא וידאה שהיא שמה את החותם במגירה שלה, וסגרה את הארון היטב כדי שהצמריר לא יחשוב שוב לקחת דברים למעמקי הבטן שלו.
דוריס התכוונה לרדת בחזרה למטה לסלון לכולם, שעוד צפו בסוף השידור של הקוסם השבועי עם ראלף גווירי. אלא שברגע שהיא יצאה מחדרה חיכה לה שם מישהו.
"אה, לא ידעתי שיש שירותם בחדר שלך. הם חדשים? אפשר להשתמש?" אמר ג'רי בציניות ברורה. דוריס פלטה צרחה קטנה מבהלה, וכסתה את פיה בידה.
"ג'רי! מה אתה עושה כאן? למה אתה לא עם כולם? שוב אתה מרגל אחרי?"
"אם את חייבת לדעת, אז כן. ברור שמה שאמרת היה נשמע לי חשוד. הרבה זמן? נו באמת דוריס, ממך ציפיתי ליותר. וגם אמרת את המשפט כאילו את לא רוצה שישמעו אותך. ברור שסקרנת אותי." הוא נשען על משקוף הדלת, כאילו לוקח בעלות על המקום.
"כמה זמן אתה עומד כאן?" היא חששה שהוא שמע, אפילו מעט מידע כבר יעשה את הנזק.
"לא הרבה. יכולתי לשמוע הרבה יותר אם לא היית יוצאת לבדוק אם משהו נמצא קרוב אליך. כמעט נפלתי במדרגות." ג'רי הראה לה סימן של שתף דם קטן על ברכו, שכנראה ניהלה מאבק עם המדרגות.
"אני לא יודע מה היה כתוב במכתב הזה שדיברת עליו, אבל את הולכת לספר לי עליו עכשיו." אמר ג'רי.
דוריס לא התכוונה להביא לו שום פיסת מידע, אפילו בקטנות שבקטנות.
"לך תחפש ת'חברים ש'ך בתעלת זומזום"
"טוב... אם ככה," הוא נשך את שפתו, לקח אוויר והתכונן לצעוק-
"אימ-" הוא עוד לא הספיק להוציא את המילה בשלמותה, וידה של דוריס נשלחה לשפתיו אחזה כמכת ברק. המשך המשפט שניסה להוציא מפיו נשמע כמו חרחור עמום.
"שתוק! בסדר בסדר, אגיד לך מה היה במכתב, אל תקרא לאימא" היא סימנה לו בעיניה שהיא עומדת להוריד ממנו את היד, אבל זו רק הייתה הזהרה שהיד תתפנה לעשות לו דברים אחרים אם לא יקשיב לה.
הוא הניף את ידיו לצדדים כשפרצופו מלא סיפוק ממעשיו, מחכה להמשך דבריה.
"מה אתה רוצה לדעת?" אמרה.
"הכל."
"אל תתחיל עם זה.."
"אני יכול פשוט את יודעת... להוציא פתאום מילה..." הוא ציקצק לרגע בלשונו, מוכן להביא את המילים לאוויר.
" טוב טוב טוב! אגיד לך מה שתרצה." אמרה דוריס. היא שנאה את ההרגשה הזאת, להיות נתונה לידי מישהו אחר. אבל מה היא כבר יכלה לעשות, זה או להקשיב לאח הנודניק שלה, או לתת לסוד שלה להתגלות ולהיכנס לריתוק ביתי.
"את יכולה להתחיל בלמי נועד המכתב."
"זה באמת משנה לך?"
"כן."
"אז לאן. למה?" אמרה דוריס.
ג'רי שרבב את שפתו העליונה, כאילו מתלבט אם לענות לה.
"בואי נגיד שיש לי איזה עניין. מתי הוא הגיע?" שאל ג'רי.
"הבוקר, עם הדואר."
"ובתוכו, מה היה?" הוסיף כשחזהו התנפח מנשימה עצורה.
"רק... מכתב."
ג'רי הניח את אצבעתו על סנטרו, פאר את עיניו וצמצם אותם בחזרה, סוקר את הבעתה.
"אה. יופי... אם ככה... אז, לא חשוב... אני אלך...." עצב ואכזבה נשמעו בקולו של ג'רי, מבטו רפה והוא נראה אומלל.
"יופי." נאנחה דוריס.
"ג'רי, הכל בסדר?" הוא לא הספיק לעשות שני צעדים ודוריס שחשה באומללותו כבר שאלה אותו.
"לא... ז'תומרת כן... סתם, ציפיתי למכתב בשבילי-הוא עוד לא הגיע.. הייתי בטוח שאולי את.. אבל כבר לא חשוב."
יום/לילה קסם לכולנו, יותר מאשמח לתגובות, הארות, חוות דעת וסימון כוכב ממכם.ן
נהנתם?
הלוואי שהקסם שג'יי קיי רולינג הפיחה בנו ישאר עד לקץ כל הקצים.
לא לשכוח לומר כמובן- פטפוטים, בלאגן, קוקו, שפיץ!
YOU ARE READING
הוגוורטס, גלי את סודותיך.
Fantasy"תיכנסי." "אני מפחדת!" אן, או בשמה המלא אנמוני, היא ילדה בת 11, למשפחה של קוסמים. אחיה הגדול לומד בבית הספר לכישוף ולקוסמות-הוגוורטס, זאת השנה השביעית. היא הייתה אמורה להיות הבאה בתור, אבל כולם מניחים שהיא סקיבית- ילדה הנולדת לקוסמים, ללא כוח קסם ב...
