"למה האור בשרביט שלך היה דלוק?" אמרה לדן, שהתנהג כאילו הוא לא שומע אותה.
היא רצה איתו יחפה עד למסדרון שליד המטבח, שם שמעו קולות דיבור. אן רצתה להתקדם למטבח, אבל דן שם יד ועצר בעדה.
"ששש. תקשיבי." אז הוא כן שומע אותה והוא סתם פוץ שמקשיב רק לעצמו.
הם הסתתרו מאחורי קיר המסדרון והקשיבו בשקט לקולות שבקעו מהמטבח.
"מתוקה שלי, אני מבין את הדאגה שלך, אבל זה באמת נשמע לא הגיוני כמו שאמרת בהתחלה. עברה כבר כמעט חצי שנה מאז... היינו מקבלים אותו לפני." אמר בקול מרגיע מר ווינס.
"אבא אני יודעת, אבל דן הכחיש כל קשר לעניין- אין עוד מישהו שמכיר אותנו עד כדי כך חוץ מסבא וסבתא-" אמרה דוריס בקול שאן התפלאה שהיא לא שמעה אותה עד לחדרה.
"שנייה דוריס. חשבת שאולי היא עשתה אותו בעצמה? היא כל הזמן מדברת על כמה שהיא רוצה לקבל אחד, אפילו אם הוא לא מקורי. אני בטוח שזאת הסיבה.
"לא לא אבא אני בטוחה!"
"מתוקה שלי תביני..."
"יש לי הוכחה אבא! משהו נשאר!"
"אז את מוזמנת להביא אותו מתוקה אני אסתכל עליו, רק תביאי אותו מהר, אני כבר מתחיל לאחר למשרד. ובקשר לצמריר- עדיין על תספרי עליו לאמא בסדר? אני לא רוצה שהיא תשתגע... אמצא פתרון עד הערב." אמר מר ווינס בחיוך מבויש.
נשמע קול של חריקות כיסא וצעדים, ותוך רגע ניצבו דן, אן, דוריס ומר ווינס אחד מול השני.
"בוקר טוב אנמוני, דן." אמר בחיוך רחב מר ווינס.
"דוד, דוריס." אמר דן בניד ראש לכל אחד. דוריס נראתה מזועזעת לראות אותם עומדים קרוב למקום שבו היא דיברה מול אביה.
"בוקר טוב אבא," ענתה אן גם היא. דוריס עדיין נראתה משותקת.
כאילו השיחה בינהם מעולם לא נפסקה, המשיך מר ווינס בדבריו.
"דוריס, את הולכת להביא את ההוכחה שלך?" דוריס שהייתה שקועה במחשבות של עצמה, כאילו ניעורה מתוך חלום.
"אממ... אמרת שאתה מאחר, אני כבר אראה לך כשתחזור. אני לא רוצה לעכב אותך עוד יותר, עיכבתי אותך מספיק. תודה שהקשבת לי אבא" אמרה, והתרכזה כל כולה באביה, שכנראה ראה זאת בתור תודה אמיתית, במקום בריחתה מהפרצוף של אן.
"תמיד פה דוריס, תודה שסיפרת לי. יום טוב לכולם תמסרו נשיקה לאימא שלכן כשהיא תחזור." אמר.
"ודן, אל תהרוס את הבית בבקשה." הוא לבש את גלימת העבודה שלו שהיתה תלויה על ידו, ויצא מהבית. נשמע קול 'פק' קטן מהחלון, ומר ווינס התעתק משם.
(התעתקות היא אחת מן השיטות לדרך תעבורה המשמשת קוסמים. מי שמשתמש בהתעתקות מתרכז במוחו ביעד שאליו הוא רוצה להגיע, ולאחר מכן להיעלם ממקומו הנוכחי ובו-בזמן להופיע במקום עליו חשב. היא שיטה מהירה ונפוצה אך גם קשה ביותר, כל טעות בריכוז עלולה להביא לאסון, כמו חתיכת איברים. אי אפשר להגיע לכל מקום באמצעות התעתקות, שכן ישנם מקומות המוגנים בכשפים נגד התעתקות כמו בית הספר הווגוורטס. וכן, לפעמים יש תווך התעתקות מסויים. קוסמים לומדים להתעתק בכיתות הבוגרות באופן כללי, בשנה השביעית להוגוורטס. אז לרוב מוכנים ברמה טובה יותר לתהליך ההתעתקות.)
"אז גילית על הצמריר," נשפה אן.
"טוב, הוא היה בחדר, יכולת לומר לי שהוא עושה את הרעש." אמרה דוריס כאילו זה מובן מאליו.
"היית רצה לספר לאמא לא?" שאלה אן.
"אולי."
"ומה אתה עושה פה?" אמרה דוריס בוחנת את דן, שפיג'מתו הייתה מכוסה בציורי סניצ'ים קטנים (כדור קטן ממשחק הקוסמים- קווידיץ').
"אל תסתכלי עלי ככה. זה פיג'מה ישנה באדיבותו של ג'ונתן היקר." הודה דן והחווה קידה עמוקה מידי, כמי שמנסה להרשים משהי מימי הביניים.
"ואם את רוצה לדעת, קמתי יקיצה טבעית מבטן רעבה. רציתי לתת לבטן שלי משהו שישביע את רצונה. אתמול ראיתי שנשארה פרוסת עוגה במקרר וחשבתי שזה רעיון טוב לעזור לגמור אותה. ואז שמעתי אותך ואת אוסטין במטבח, שמחתי כמובן לשמוע שהזכרת אותי." קרץ לה, דוריס גלגלה עיניים.
"ואיך אן הגיעה לכאן? פשוט קפצה מהמיטה ברגע שנראה אור ראשון? לא קונה את זה. היא מסוגלת לישון יממה לפעמים, אם לא מעירים אותה." אמרה דוריס, אן רצתה לומר משהו בנידון, אבל זה היה נכון.
"למען האמת אני הערתי אותה. הנחתי שהיא תתעניין בנושא. בכל זאת כזה זיוף של-"
דוריס זינקה את ידה לפיו של דן, שהיה מאתגר מקצת בגלל שהיה גבוה ממנה בהרבה. והוא בתגובה ליקק אותה.
"איכככססס דוחה אחד" אמרה וקינחה בצליל "בלעכס". היא ניגבה את ידה בכותונת הלילה שלה ביסודיות, שוב ושוב.
"היד שלך מרה. שתפת ידיים בבוקר אחרי שעשית שירותי-"
"זה מספיק לי. זה שזייפת שלא ידעת על הצמריר זה לא כזה נורא. ברשותכם- אני חוזרת לישון." אמרה אן בעצבנות, וחשבה על כמה לא היה נחוץ לה לקום לשמוע את השיחה הזאת. היא יצאה מהמסדרון לכיוון גרם המדרגות, וכשאחזה במעקה היא זרקה לדן בקצרה כמה מילים.
"אה ודן," היא סובבה את רואשה לדן שהציץ מהמסדרון.
"לעולם אל תעיר אותי בסינוור שרביט, במיוחד לא לפני הבוקר שלי."
אשמח אם תכתבו לי בתגובות הערות והארות, על מנת שכולנו נוכל להנות מהדבר הטוב ביותר,
עם תוספת של בירצפת ליד כמובן.
YOU ARE READING
הוגוורטס, גלי את סודותיך.
Fantasía"תיכנסי." "אני מפחדת!" אן, או בשמה המלא אנמוני, היא ילדה בת 11, למשפחה של קוסמים. אחיה הגדול לומד בבית הספר לכישוף ולקוסמות-הוגוורטס, זאת השנה השביעית. היא הייתה אמורה להיות הבאה בתור, אבל כולם מניחים שהיא סקיבית- ילדה הנולדת לקוסמים, ללא כוח קסם ב...
