הוא לא הולך לנסות עכשיו לנפץ את העולם המוכר. הוא איבד את זה לגמרי. ממש.
ועוד עם כאלו תאוריות...
אני רוצה פשוט ללכת כבר. לא אכפת לי אפילו לאיפה.
פתאום נמאס עלי לגמרי כל הסיפור הזה.
ואם צצו בי לפעמים בראש הבהובים קטנים שאמרו לי שאולי טוב שאני איתו, שאני יכול לסמוך עליו, שהוא אמין- עכשיו הכל נראה לי אגדת ילדות משעממת. מהסוג הבדיוני כל כך, שאפילו לא מתיימרת להתבסס על אמת.
"לואי תבין. העולם שלנו מסובך. הרבה מעבר לכל מה שאפשר לנסות להעלות על הדעת."
אני מבין. ויודע את זה שנים. אבל מה זה קשור?
"אדם, אני יכול לשאול אותך שאלה?"
אדם מחייך אליי ושולח לי קריצה "לשאול תמיד אפשר, לא כך?"
"תגיד, למה אתה עושה לי את זה? את כל המסעות האלה? ואת כל השיחות האלה על ה'נבחר' וכל זה. באמת אין לך שום דבר משמעותי בחיים? אתה עד כדי כך משועמם?"
הוא מביט בי, ועיניו הגדולות נראות לי פתאום מפחידות מתמיד.
"ובקשר לגולות האלה", אני מרים אותם לרגע באויר, למול עיניו ושומט אותם ארצה.
הם נוחתות ומתגלגלות כצפוי מגולות כאלה בדיוק.
"במקרה שמה שאמרת לי היה נכון- אני חושב שהיינו עכשיו אמורים לצנוח יחד עם האדמה עליה אנחנו עומדים אל בור עמוק שהשמשות האלה מוכרחות לכרות, לא כך? ואני חושב, למיעוט דעתי, שזה לא היה נגמר בזה, אלא היינו מוצאים את עצמנו בצידו השני של כדור הארץ תוך זמן לא רב, ומשם רק ה' יודע לאן הכדורים האלה היו מושכים אותנו, ואולי אפילו את כדור הארץ ביחד איתנו"
אני מסתובב סביב עצמי, ידיי שלובות מאחורי גבי ואני ממשיך- "העניין הוא - אני חושב שרק פרט אחד לא מסתדר עם מה שאמרתי- כי במקרה שאתה צודק- לא היה לנו זמן בכלל לכל המסע הזה שהכוכבים העצומים האלה היו אמורים לקחת אותנו איתם. במקרה שאתה צודק היינו אמורים להתרסק כבר מזמן אל תוך המפלצות האלה שהחזקתי רק לפני דקה. כח כבידה? מכיר את המושג?"
אני כועס. אני יכול לשמוע את זה בבירור מהאופן בו אני מטיח בפניו את הדברים.
"זה בסיס!" אני מרים את ידיי בחוסר אונים, לא יודע מאיפה אמורים להתחיל לדבר עם אדם כזה, אם בכלל יש טעם להסביר, "זו פיסיקה פשוטה! מכניקה קלאסית!" אני מסתובב, משהו בי משתולל "החוק השלישי של ניוטון. הספקת לשמוע עליו? בתמצות החוק אומר שכל גוף בעל מסה נמשך לגוף אחר בעל מסה."
זה לא נראה חדש לו.
"לכוכבים בעלי מסה עצומה כל כך כמו שאתה מתאר- יש כח כבידה כל כך עצום כזה שכדור הארץ פשוט לא יכול, טכנית, להיות צמוד אליו בלי להתרסק אליו. בטח שלא אנחנו".
YOU ARE READING
מציאות משוגעת
Science-Fictionהברנש צחק והתרומם. "ישנת טוב?" התעסק עם משהו, מדבר עם גבו אלי. "אפשר לומר. אולי תוכל להסביר לי מי אתה?" הסקרנות אכלה בי כמו חטיף צהריים. הברנש התיישב שוב על קרסוליו מולי, מביא את ראשו לגובה עיני. "אני אדם. ואתה?" הושיט את ידו ללחיצה. "לואי" לחצתי בת...
