אהבה בהפתעה

האמת בניתוח הנורא

אמור:
פקחתי את עיניי והייתי במשאית.
אני קשורה באזיקים וחבל שלא נותן לי לזוז.
איפה אני?
מי שם אותי פה?

אחרי נסיעה קצרה ולא שקטה בכלל נפתחה הדלת של התא מטען שאני קשורה בו והוא נכנס, אבא שלי פשוט נכנס.
"מ-מה??" אני פשוט בהלם
הוא ביט בי מחייך "שלום בת שלי. איך גדלת ככה" הוא אמר ואני מנסה לזחול אחורה אבל גבי נתקע בקיר של התא מטען , אני נושמת עמוק "מצאתי מהכלא יפה שלי." הוא עומר ועומד מעלי, הוא יורד על ברכיו ומרים את סנטרי "חשבת שאת תכניסי אותי לכלא ופוף נעלם?" כן ככה חשבתי.
'תסעו" הוא צועק והמשאית נתחילה ונסוע והוא מתיישב על כיסא מולי "מה אתה רוצה?"  אני שואלת "נקמה?" שאולת שוב והוא מגחך "אני הולך לבנות לך חיים טובים, נחייה בארץ אחרת אמורי . אולי. תתחתני" מה? . נאור יציל אותי "לא הימצאו אותך "הוא אומר כאילו קורא את מחשבותיי באותו רגע.

זרקו אותי בתוך חדר שינה אם חלונות נעולים שנראה כמו בית כלא מעוצב .
הסתובבתי במעגלים עד שהייתה לי סחרחורת
מה אני עושה עכשיו?
וואי
התיישבתי על המיטה והדמעות זלגו לי ובכיתי בשקט.