הקורבן

פרק 5

אין דרך לתאר את ההרגשה, כשכיכר הלחם נוגעת בשפתיה... היא ממש נאנקת מהנאה. כל השאר נשמט מראשה. הכאב, הפחד, הדאגה הכל נעלם.

היא לא מהססת לקרוע פיסה עם השיניים. כל הנימוסים נשכחו עכשיו כשאת מקומם תופס הרעב, והוא חזר בשיא הכוח, כמעט מסחרחר אותה מהצורך למלא את החוסר, להרגיע את הרעב ,את הבערה.

היא כמעט נחנקת כשהיא בולעת חתיכה גדולה מדיי. אז את החתיכה הבאה היא לועסת. פעם... פעמיים... עד שהמתוק פוגע בבלוטות הטעם שלה והלחם נמס בפיה.

תוך שניות הלחם כבר לא שם, והיא לא שבעה, אבל ההרגשה המציקה ההיא, שהיא לא יכלה לתת לה שם, נרגעה עכשיו - השריפה כבתה.

היא אפילו לא הציעה חלק לחבר החדש שלה - ממש גסות רוח.

זה היה מעבר חד בין הפגנת הנימוסים שהיא הראתה קודם כאשר היא הביעה את הכרתה לזאב לבין הדרך שבה היא היא חיסלה בצורה מאוד חייתית (אירוניה הא ?) את כיכר הלחם ההיא.

עכשיו בלי הבטן המקרקרת לבלבל את חושיה ולהסיח את דעתה היא שמה לב עד כמה היא והזאב התקרבו, הם כמעט שוכבים צד לצד. הפרווה שלו נגעה בכתפיה החשופות וגרמה לה לצמרמורות, מהסוג הנעים שאתה מקבל רק אחרי הליכה ארוכה בחוץ בכפור , כשהשרירים קפואים ואתה נכנס למקלחת מלאה מים רותחים שמעלים אדים, ומשקיע את הגוף הקפוא עד הצוואר.

והיא לא יכולה לשקר. זה הרגיש ממש, אבל ממש טוב.

בלי לחשוב יותר מדיי היא השקיעה את עצמה עמוק יותר בתוך הפרווה הרכה. ומשהו אמר לה שהפעם היא עשתה את זה. היא פגעה בנקודת האל חזור. כי הזאב רעד ,במין שילוב לבין גרגור של חתול למנוע של מכונית. וזה היה זה. היא ידעה לפתע, שזה לגמרי טבעי ובסדר, להעביר את ידיה בפרווה החמה וללטף. היא פשוט ידעה. כמו שהיא ידעה שהיא הולכת להיבחר הפעם בקטיף, וכמו שהיא ידעה שהולך להיוולד לה אח ולא אחות. זה היה אינסטינקטיבי.

היא סומכת על החושים שלה.
אז היא נותנת לעצמה להתכרבל עם הזאב הענקי. להצמד אליו רק כי היא מרגישה שזה לגמרי בטוח.

"אני מקווה שאני לא הולכת להצטער על זה... אבל... יש לי הרגשה שאתה לא הולך להרוג אותי. אז חשבתי שאולי כדאי שאני לפחות יציג את עצמי... קוראים לי טרייסי "

הזאב מביט בה בעיניים האלה האנושיות אך למרות זאת אדומות. והיא לא בטוחה אם היא דמיינה או לא אבל היא ראתה שביב של תקווה גאווה ושביעות רצון משתקפים שם.
הזאב הניח את ראשו על בטנה ושוב החמימות ההיא ממלאת אותה
והיא לא נלחמת הפעם בדחף כשעיניה החלו להיעצם. היא פשוט מתמקמת לתנוחה נוחה יותר ושוקעת בשינה הכי טובה שהייתה לה מאז שהוריה נרצחו.

____

היא מתעוררת לתחושת צמא שבוערת בה. היובש בגרון. היקום מזכיר לה שלמרות שהיא טיפלה יפה מאוד ברעב ובקור יש צורך נוסף שהיא צריכה להשקיע בו את תשומת הלב. מים. היא צריכה מים.

ואחרי זה היא הולכת לעשות שיחה מאוד ארוכה, ולצערה חד צדדית, עם הזאב הענק !

אז היא הניעה את הגפיים הרדומות שלה בחוסר רצון למצב ישיבה. וטפחה קלות על גבו של הזאב.

" ראיתי בסביבה מעיין, אמ... אני הולכת לחפש אותו. אני מיד חוזרת " היא הודיעה לזאב. ושוב הזאב הנהן קלות. הוא הצמיד את חוטם אפו אל גבה , והיא לא ידעה איך לפרש את המחווה, אז היא פשוט העבירה שוב את אצבעותיה על גבו והתרחקה בחיפוש אחר המעיין.

'זה עדיין מוזר... לדבר אל זאב' היא חשבה לעצמה. כן החלק הזה לפחות במוחה עדיין הקשיב להגיון.

היא והמפלצת ביחסי ידידות עכשיו. ולא שהיא מתלוננת...
אבל מה עכשיו ?
הם יללו יחדיו אל אור הירח ? ירדפו אחרי חולדות וכשהזמן יבוא יצודו אחר הקורבן הבא ? לא...
אין.שום.סיכוי זה לא הסגנון שלה
היא הולכת למצוא את הדרך החוצה.

זה מצחיק איך הגבולות היטשטשו מאוד מהר בין הרגע שבו היא הייתה בטוחה שהמפלצת הולכת לשסע בה את שיניו לרגע שבו הם מנהלים שיחות עכשיו,(היא הזכירה כבר את החלק שהם חד צדדיות?) וחולקים אוכל. ומתכרבלים.

וזה מוזר אבל גם שולח לה שוב הרגשה מוזרה שמטפסת בעמוד השדרה... חום כזה בחזה..
משהו שהיא לא הרגישה כבר שנים.

זה לא היה קשה כל כך למצוא את המעיין. מאחר והוא היה ממש כמה מטרים מהמקום שבו היא התעוררה.
היא כרעה והושיטה את כפות ידיה לאסוף מים מהברכה הקטנה, אבל משהו בהשתקפות גורמת ללב שלה לעצור והיא כמעט נופלת אל תוך הברכה.
הידיים שלה מייצבות אותה בדקה ה90.

מישהו עומד מאחוריה.
גבר, שרירי, ועירום מאוד. אבל למזלה גם מאוד אנושי.
וזה מספיק מידע בשבילה הפעם כדי לקחת את הסיכון ולהתחיל לרוץ.

_____________
אוקי
סליחה סליחה סליחה שאני לא מעדכנת בתדירות גבוהה
אם הייתם יודעים כמה פעמים ניסיתי לשבת לעבוד על הפרק ופשוט לא היה לי זמן. אבל אני ממש לא נוטשת !
אני יודעת שלסיפור הזה יש הרבה חוסרים, אז אני הולכת לכתוב כמה שיותר פרקים ואז אני הולכת לשכתב אותו. אל דאגה - הכוונה בלשכתב היא לערוך אותו להוסיף וכמובן לשנות חלק מהחלקים (כי שלא תחשבו לרגע שלא שמתי לב לבעיות) אין הרבה דיאלוגים והקטעים קופצים.
אז מי שרוצה לעזור לי לערוך את הסיפור מוזמן להגיב בתגובות.
אפשר לעבוד איתי דרך האימייל.
והפרטים ישלחו למתאימים בהודעה פרטית.
שילגייה.