הקורבן

פרק 1

היום האחרון לחייה של טרייסי ג'והנס - לא בדיוק התחיל ברגל ימין...

אבל מצד שני ההבטחה שטמונה בצמד המילים "יום אחרון" אולי מרמזת לכך

בלי שום הזהרה מוקדמת, אחד השומרים דחף אותה בגסות פנימה, ונעל אחריו את השער בחריקה מתכתית.

וכך היא מצאה את עצמה בתעלה אפלה וארוכה.

ידיה גיששו סביב באפלה, האור היחיד בקע מבעד לסורגים של הדלת שממנה פסעה אל גורלה. האוויר החם והמעופש הקשה עלייה לנשום ,חולדות ועכברים התרוצצו סביב ואפשר היה לשמוע את המים מחלחלים דרך הקירות.

היא עצרה את צעדיה - בסוף המנהרה הזו מחכה לה סופה.

רגליה קפאו במקומם, אבל היא לא תוכל להישאר פה לנצח, היא חייבת להתקדם - היא צריכה אוויר !

היא לא תמות כאן באמצע שום מקום. לא בלי להילחם

ועם מעט הכוח שנותר לה ברגליה הרועדות ,היא משכה את עצמה פנימה עמוק יותר אל החשיכה.

היא ציפתה לסוף מהיר ,אבל להפתעתה היא גילתה שהדרך עוד ארוכה. התעלה התפתלה והתרחבה ,ולראשונה בחייה היא שאפה פנימה אוויר צח ונקי.

לפתע זה הכה בה - היא כמעט בחוץ, מחוץ לחומות הבטוחות. עוד כמה פסיעות והיא בעולם הלא מוכר, הפראי המסוכן. כאילו הכל היה מכוון ,החלו לפתע קולות בוקעים מבעד לקירות, נהימות וקולות הנשיפה המבשרות רעות - הם קרובים.

נשימות רדודות שבקעו מראותיו של יצור שבפניו היא תעמוד בקרוב, אתו היא תילחם על נשימתה האחרונה ,תאבק בטפריו וציפורניו שיקרעו את בשרה.

האם זה יהיה מוות מהיר ? היא קיוותה שכן

היא הבחינה בפגרים של חיות מוטלים על הארץ, הונחו שם בבירור על ידי השומרים בכדי להשביע את רעבונה של החיה - להרחיק אותה מן החומות

אבל כמה זמן יצליחו העגלים להשביע אותו ? יום ? יומיים ?

והיא היכן תסתתר ? כמה זמן עד אשר הוא יאתר את ריחה ?

הריח - כמובן ... יוביל אותו אל המנהרות ואז כל מה שהוא יצטרך לעשות זה לעקוב אחרי השביל המפותל עד אשר הוא יגיע אליה - כלואה ,לחודה ,רעבה ומפוחדת.

החשכה הקיפה אותה עכשיו ,היא המשיכה לצעוד מהוססת נאחזת בקירות לתמיכה

הריח שהכה באפה היה נוראי ,ניחוח הדם והבשר המלוטש הדיפו מכל עבר

היא מעדה על משהו ויצבה את עצמה במהירות בתקווה שהחיה לא שמעה אותה, אין טעם לנסות ולהביט מה זה היה, יותר מדיי חשוך, ובכלל - היא לא בטוחה שהיא רוצה לדעת !

היא הקיפה את החדר, מגששת עם ידיה לעבר היציאה, אבל לאכזבתה הרבה היא לא מצאה אחת. לבסוף היא התיישבה על הרצפה מותשת ורועדת בפראות.