מי צריך את עזרתו של איש הזאב המטופש והעצבני... היא יכולה להסתדר לבדה, בדיוק כמו שעשתה עד היום שבו היא נבחרה בתור הקורבן ה18
עכשיו שהיא יודעת את הכיוון הכללי של היציאה מהמערה,שום דבר לא יכול לעצור אותה - היא החלה לצעוד.
.המנהרות המפותלות רק המשיכו והמשיכו ועם כל צעד טרייסי החלה לאבד את התקווה שהיא אפילו צועדת בכיוון הנכון...
" מטומטמת... פשוט מטומטמת...
ברור שהדבר הראשון שאת עושה כשאת פוגשת באדם זאב זה לנסות להתחבר איתו - במקום למצוא את הפאקנינג יציאה " היא מלמלה לעצמה בכעס מלטפת את המקום שבו ידיה נשרטו על ידי הקיר המחוספס.
היא הייתה כל כך מבולבלת. האינסטינקטית שלה מעולם לא איכזבו אותה ככה בעבר. היא באמת ותמים הרגישה שאפשר לסמוך עליו, שהוא בטוח, שהוא מהווה מקום מוגן.
אבל עכשיו שהיא חושבת על זה - איזו מחשבה מטופשת זו...
היא המשיכה ללכת עד שהקרקע הסלעית תחת רגלייה הפכהה לחצץ.
האור החד עיוור אותה והיא נאלצה להמתין זמן מה עד שעינייה התרגלו סוף סוף אל השינוי.
עוד צעד ועוד צעד, האור הקיף אותה ולבסוף בלע אותה לחלוטין.
היא עשתה את הלא יאומן - היא מצאה את עצמה מחוץ לחומות.
לפניה נגלה נוף מרהיב, מהסוג שקראה עליו רק בספרים או שמעה עליו בסיפורים של הורייה.
היא הביטה בשמיים התכולים ביותר שראתה. פסעה צעד קדימה ורגלה דרכה על כר הדשא הרך ביותר שחוותה אי פעם. הנוף הירוק התפרס לאורך קילומטרים וניתן היה להבחין בראשי העצים ובקולות הציפורים שבמרחק - היער.
משב רוח מרענן פיזר את שערה והיא הרשתה לעצמה לחייך - היא בחוץ.
השאלה הבעה היא... לאן מכאן.
היא ידעה עוד מההתחלה שהיא לא תוכל פשוט לחזור אל העיירה.
מטרתו היחידה של הקורבן היא... איזו הפתעה... ההקרבה העצמית.
חייו בעד חיי הכלל.
היא אומנם ניצלה כנגד כל הסיכויים אך הייתה לה הרגשה שלעומתה - האנשים שלה לא יהיו כל כך מאושרים לדעת שהיא בחיים.
לכן כדאי להתרחק כרגע מאזורים מיושבים.
התוכנית הקודמת שלה הייתה פשוטה ביותר - למצוא את היציאה הקרובה ופשוט לברוח לחופשי
אבל היא ידעה שבשביל לשרוד היא תצטרך לחשוב קצת מעבר.
מילותיו של הזאב התנגנו בראשה.
"אני יכול להבטיח לך ששם לא תמצאי שום דבר לאכול חוץ מעשבים, עצים ,ופטריות רעילות לאורך קילומטרים."
טוב... לא אם אתה יודע איפה לחפש...
היא חייכה לעצמה.
שנים של מחייה ללא אוכל נגיש ילמדו אותך דבר או שניים על השרדות.
היא החלה להתקדם לעבר העצים שבאופק. היא עברה בין הגזעים שבדרכה ובדקה את כיוון התחב בכדי לנסות למצוא מקור מיים קרוב.
אחרי שהיא הגיע למבוי סתום היא החליטה לוותר ולנסות לחפש אוכל במקום.
אחרי כמה שעות של תוצאות מאכזבות וערימות של פטריות רעילות וצמחים לא אכילים...
היא החלה להרגיש קלה על הרגליים
, היא קישרה את ההרגשה למחסור באוכל שפשוט מתחיל להשפיע עלייה, בתגובה היא עבדה אף יותר במרץ - כי ככל שהיא תשיג אוכל יותר מהר כך היא תרגיש טוב יותר.
ובאמת, לבסוף העבודה הקשה שלה השתלמה - היא הבחינה בצילו של אחד מהעצים בשיח בעל פירות קטנים, אדומים, ועסיסיים למראה.
המממ אוכמניות...
טרייסי מיהרה לעשות את הבדיקה הרגילה כדי לראות אם הן באמת טובות לאכילה ולא מורעלות.
בינגו ! הן אכן טובות למאכל.
אלה היו הסוג הרגיל שהיא קטפה עוד כשהייתה קטנה, ועוד לא ידעה לצוד... הגרגרים אף היו זהים בדיוק לאלה שגדלו בחורשות שמאחורי החומות.
היא קטפה חופן נכבד ומילאה את פיה באוכמניות העסיסיות שאכן היו גם מתוקות בטעמן.
יחסית לבת אנוש ביומה הראשון מחוץ לחומות, היא מסתדרת ממש לא רע לבדה בטבע. חוץ מהמיים, נראה שהיא תמיד מסתבכת כשזה מגיע להשגת מיים.
אבל נראה שגם בלי מחסור המים היא מיהרה לחגוג, מאחר וכמה שעות לאחר מכן טרייסי החלה לקבל סחרחורות.
משהו לא היה בסדר.
העור שלה הרגיש כאילו הוא בוער, הראש שלה פעם כאילו הוא הולך להתפוצץ, והיא הרגישה קור מוזר שמתפשט לאורך כל הגוף שלה מפנים.
שיט... יכול להיות שהיא טעתה לגבי האוכמיות ההן ? אבל היא בדקה את כל הסימנים - ואין להן שום סממנים רעילית. היא הייתה בטוחה ב99% אחוז שאלה היו אותם הגרגרים שהיא תמיד קוטפת בסביבת העיירה.
היא נשענה על אחד העצים בכאב, וקיוותה שזה יעבור.
______________
טרייסי שכבה לבדה באמצע היער, היא רעדה למרות שמפנים היא הרגישה שהיא עולה באש.
השיניים שלה נקשו באכזריות.
והיא התנדנדה כל הזמן הין הכרה לחלום.
באחת הפעמים שהיא הצליחה לפקוח את העיניים. היא הבחינה שמישהו הניח על מצחה בד לח. ומשהו היה כרוך סביבה, מחזיק אותה במקומה
היא ניסתה לזוז, וכתגובה מישהו השמיע אנחת כאב מאחוריה והגביר את אחיזתו. לפני שהיא הצליחה לפתוח את הפה היא שוב שקעה בשינה.
הפעם הבאה שהיא פקחה את העיניים היא מצאה את עצמה שוכבת על שמיכה שאמצע היער, היא חשה לחץ עדין כנגד בית החזה שלה אבל חוץ מזה היא הרגישה לא רע, החום ירד כנראה כי היא כבר לא רעדה בפראות כמו בהתחלה.
היא לא הבחינה בדרייס עד שהוא זז כדי להחליף את הבד שעל מצחה בבד חדש, לח וקריר, הוא נשאר צמוד אליה, יושב לו בישיבה מזרחית על האדמה, לבוש במכנסיים, היא גם גילתה שהלחץ שהיא הרגישה בבית החזה נגרם למעשה מהיד שלו שלחצה בעדינות על החזה שלה.
זה כנראה חלום...
או הזיה... המצב שלה כנראה גרוע אם היא הוזה אדם זאב ועוד בוחרת להלביש אותו במכנסיים. שחלילה היא לא תהזה אדם זאב עירום...
".... אוכמניות טיפשיות" היא מלמלה באנחה. השפתיים שלה הרגישו כבדות. והמילים היו בקושי ברורות.
דרייס הביט בה בבלבול ובמה שהיא חושבת שהיה גם שבב של דאגה.
" הכל... באשמת האוכמניות.... " היא סיכמה לפני שהיא שוב איבדה את ההכרה.
YOU ARE READING
הקורבן
Werewolfייתכנו שינויים בעקבות עריכת הסיפור. חייה של טרייסי ג'והנס מעולם לא היו קלים, עם זה היא יכולה להסכים. אם הייתם מכירים את סיפור חייה לא הייתם מהססים להגיד שהיא קורבן. קורבן להצקות, הקנטות, ואף אלימות מצד שכניה ותושבי העיירה. קורבן של החיים, אפשר להגיד...
