לאחר שהצליחה לפקוח בשנית את עיניה, היא גילתה שהיא שוכבת בחלק של מה שנראה כמו מערה.
הכאב המהדהד בראשה והסחרחורת שתוקפת אותה אישרו את מה שהיא כבר ידעה - היא רצה ונתקלה בקיר, ואיבדה את ההכרה. נהדר.
עכשיו כשהיא חושבת על זה, הסיבה היחידה שהיא יכולה לראות שמדובר במערה הוא בגלל שאור השמש בוקע מסדק לא גדול מחריץ בקיר, או יותר נכון, הדופן שמולה...
היא לא מתכוונת לבזבז זמן ומחליטה להביט סביב כמו שצריך, לקלוט את סביבתה.
משום מה הגורל העניק לה הזדמנות שנייה והיא לא מתכוונת לחכות לרגע הבא שבו היצור ההוא יחליט להתקיף אותה - כי זה יקרה, בזה היא בטוחה.
סקירה מסביב מגלה לה שהאזור שבו היא נמצאת קרוב למקור מים. יש בריכה קטנה ,מעין שלולית, שנאגרת על רצפת המערה
ומשהו פרוותי ורך מאוד מכסה את רגליה.
משהו פרוותי... גדול מאוד... עם חזה שעולה ויורד...
משהן פרוותי, גדול מאוד, וחי מאוד
והיא מוכנה להתערב על חייה שזו המפלצת.
שתי עיניים אדומות מישירות לה מבט.
עד כאן ההתחלה של הסיפור.
אשמח לדעת מה חשבתם.
כל תגובה תתקבל בברכה. אם יש טעויות כתיב או בניסוח - בבקשה תעירו לי בתגובות
אני מבטיחה לא לקחת את זה אישית ולפעול לשיפור .
YOU ARE READING
הקורבן
Loup-garouייתכנו שינויים בעקבות עריכת הסיפור. חייה של טרייסי ג'והנס מעולם לא היו קלים, עם זה היא יכולה להסכים. אם הייתם מכירים את סיפור חייה לא הייתם מהססים להגיד שהיא קורבן. קורבן להצקות, הקנטות, ואף אלימות מצד שכניה ותושבי העיירה. קורבן של החיים, אפשר להגיד...
