למחרת בבוקר התעוררתי לצלצולו של השעון המעורר. קמתי מן המיטה ,צחצחתי שיניים, וכמובן חזרתי לחדר. דבר ראשון לשים מוזיקה הפעם בא לי באוזניות. נעלתי את הדלת, חיברתי את הביטס האדומות שלי לפלאפון שלי ומרגע זה אני יודעת שנכנסתי "לבועת המוזיקה הפרטית שלי". אני אוהבת אותה, היא משכיחה ממני את העולם בחוץ וזה כאילו רק אני והיא. אני מוציאה בגדים ומתלבשת. די נעים בחוץ אז אני שמה חצאית קצרה בצבע אדום יין , חולצה בצבע שמנת מכופתרת רפויה קצת , גרביוני ניילון בצבע גוף ,הם נעימים על הגוף, ונעלי סירה עם הדפס מגניב כזה.
התאפרתי וסידרתי את השיער הגלי שלי שייפול יפה על הגב ולקחתי חלק קדימה , סידרתי את הפוני ואת המשקפיים שלי ויצאתי החוצה אל המטבח איפה שאמא ואבא ישבו ושתו קפה. כרגיל שניהם לבושים מהודר עם חליפות והכל. "בוקר טוב אחרון בניו יורק" אמרתי וישבתי בכסא ואכלתי טוסט. אמא הסתכלה עליי בחיוך חצי שמח חצי עצוב. באתי מאחוריה וחיבקתי אותה " אמא , את יודעת יש שם את האוניברסיטה שאני רוצה ללמוד בה ואני רוצה לחקור אותה ותמיד נוכל לדבר בטלפון, בהודעות ובסקייפ. וכמובן שאני אבוא לבקר".
אמא חיבקה אותי ואמרה " אני יודעת אבל עדיין זה קשה שהבת היחידה שלי עוזבת אותנו ככה". אבא שלי חייך והרים את מבטו מן העיתון שקרא ואמר " אנחנו נתגעגע המון את תהיי חסרה, אבל אם לא נצא עכשיו תפספסי את הטיסה שלך". נכנסו למכונית ונסענו לשדה התעופה, ישבתי במושב האחורי בהיתי בנוף הניו יורקי, אני יתגעגע אליו אבל אני חייבת להתפתח, להתבגר.
הגענו אל שדה התעופה, נפרדתי מאבא שחיבק אותי חזק ונתן לי נשיקה בראש, הרגשתי כמו ילדה קטנה שוב. ואמא שחיבקה אותי ובכתה , אוי אמא כמה שאת רגישה ואוהבת. נתתי לה נשיקה בלחי והלכתי לכיוון המטוס. הדיילת הכוונה אותי למושב שלי ליד החלון. התיישבתי שמתי את האוזניות ונכנסתי אל תוך " הבועה שלי" .
וכמו שאני תמיד עושה בדרך כלל שאני במקום עם הרבה אנשים אני מסתכלת וסוקרת אותם, מנסה לנחש את הסיפור שלהם. אחת הדיילות באה ואמרה לחגור חגורות לפני ההמראה. יש לה קארה שחור חלק ומדים של דיילות ונעלי עקב שחורות היא נראית כל כך מסודרת. לאחר מספר דקות היא נעלמה והמטוס המריא, התחילו לי רעידות ברגליים והלב שלי פעם בטירוף, ניסיתי להתרכז במוזיקה שפועמת בקצב באוזניים שלי, תמיד היה לי פחד מהמראות ונחיתות לא יודעת למה זה הפחיד אותי.
לאחר כמה שניות המטוס היה בשמיים, והדיילות התחילו להסתובב ולחלק דברים לאנשים. אני לא ייחסתי להם חשיבות, הייתי בתוך הבועה שלי. הסתכלתי מהחלון, המטוס היה מעל העננים, ממש רק להושיט את היד ולגעת בהם. הרגשתי כמו ציפור שטסה אל עבר השמש, הנוף היה מדהים בדרך לאירופה.
הרשתי לעצמי לישון למשך כמה זמן, בכל זאת זה הרבה זמן שעות טיסה. ביחד עם המוזיקה שקעתי אל עולם החלומות. חלמתי עליי בלונדון מטיילת ליד נהר התמזה, ואז על גשר לונדון, ומשם פתאום על הגלגל הענק משקיפה על לונדון כולה רואה את הנוף ומתפעלת ממנו. אני פוקחת עיניים מהחלום המתוק שלי,מורידה את האוזניות ואני שומעת את הדיילת אומרת לנו שאנחנו נוחתים. מיד שמתי חגורה והחזקתי בכיסא עוצמת עיניים, הפחד משתלט עליי ונרגעתי רק ברגע שכבר נחתנו.
YOU ARE READING
DO SOMETHING WITH YOUR LIFE-Harry Styles fanfiction (Hebrew)
Romanceאמה בראון נערה בת 20 אשר גרה בניו יורק. אמא שלה אן בראון היא עורכת בעיתון The New York Times ואבא שלה ג'ורג' בראון הוא ארכיטקט מצליח. אחיה הגדול טום לומד באוניברסיטה כלכלכה ואחיה הקטן ג'ון נמצא בתיכון. אמה הייתה ילדה רגילה חיה את השגרה אך עד לפני ש...
