התעוררתי לפני הזריחה. ,תמיד יש פעם ראשונה לכל דבר. לא עצמתי עין כל הלילה. ישנתי אולי שעתיים. אבל גם אז רדפו אותי סיוטים, פחדים. כל פעם שסגרתי את עיני ראיתי סיטואציה נוראית אחרת. ובכל פעם שהתעוררתי הרגשתי שלא היה לי אוויר. אבל תמיד החלום התחיל אותו הדבר. אני והארי מגיעים למשרד שלו ומשם הסיטואציה משתנה. פעם הוא נפרד ממני. פעם הוא בוגד בי. פעם הוא מת לי בידיים, זה היה הסיוט הכי קשה שלי. הרגשתי את הלב שלי מת באותו רגע. קמתי עם צרחות מכל סיוט, מזיעה קרה. אחרי כל סיוט התיישבתי במיטה, לוקחתאת האייפון בין ידי. גולשת בין אנשי הקשר ישר אל הארי. כל פעם מתלבטת אם להתקשר או לא. אם כדאי או לא. וכל פעם וויתרתי ולא העזתי.
קמתי, באפיסת כוחות, עייפה והלכתי למקלחת, הסתכלתי על עצמי במראה, הייתי חיוורת. שטפתי פנים במטרה להעיר את עצמי. להחזיר את הצבע לפנים שלי. חזרתי לחדר בדקתי אולי הארי התקשר יצר קשר או משהו. אבל לא היה כלום. אני לא יודעת מה קורה, זה מחרפן אותי שהוא דוחף אותי ככה. למה הוא לא משתף אותי במה שקורה. הוא היה נראה כל כך מבוהל באותו יום, כל כך..... כועס. זה היה הפעם הראשונה שפחדתי ממנו. הרגשה שאני עדיין מנסה להדחיק. אני לא רוצה לפחד ממנו. אבל כל מילה שלו פצעה אותי. ההרגשה שכאילו הוא דחה אותי שרטה לי את הלב, גרמה לו לדמם.
התלבשתי. לבשתי חולצה לבנה קצרה, מכנסי ג'ינס ונעלי קונברס. לא ממש התחשק לי להשקיע עכשיו במשהו. הייתי קצת בדיכאון, עצבות... לא יודעת כבר. ירדתי למטה למטבח. הכנתי לעצמי כוס תה, התירוץ של אמא להרגיש טוב יותר, וקראתי את העיתון שהגיע. תוך כדי דפדוף בדפים אני רואה כותרת גדולה ' ניסיון הצתה במשרדים של הארי סטיילס, מה הגורם מאחורי זה?' קראתי את הכותרת עוד פעם, שוב ושוב . אז זה מה שקרה באותו יום שהיינו שם. אוי הארי למה אתה לא מספר לי כלום. נאנחתי לעצמי, מניחה את העיתון בצד. פתאום תקף אותי עוד התקף חרדה. מה אם יקרה לו משהו. מה אם יעשו לו משהו. רציתי להתקשר אליו לברר מה קורה איתו, אני דואגת לו. הרמתי את הטלפון מן השיש וחייגתי אליו. אבל אין תשובה. רציתי לנסות שוב אבל וויתרתי. לקחתי את כל מה שהייתי צריכה בתיק ויצאתי החוצה אל המכונית. נכנסתתי אליה והרגשתי משהו מוזר. ניערתי את ראשי, כנראה אני מדמיינת. התנעתי את המכונית ונסעתי לכיוון האוניברסיטה.
החנתי את המכונית בחניה והתקדמתי לכניסה. המשכתי ללכת במסדרון עמוס האנשים. נכנסתי לכיתה והתיישבתי. המרצה נכנסה לאחר כמה דקות, הוציאה אותי מהבועה שחייתי בה והחלה להעביר את השיעור. בין להקשיב לה לבין לסכם אותה בדקתי את הפלאפון שלי, אולי הארי בכל זאת שלח לי הודעה, מעדכן אותי איך הוא, משהו. אבל כלום. ככה היה כל היום עד שסיימתי ללמוד. הארי כל היום היה בראש שלי. דאגתי לו כמו מטורפת. שלחתי לו הודעה.
אמה:" הארי, תתקשר אליי, בבקשה"
חיכיתי כמה דקות וראיתי שאין תשובה, הוא לא התחבר או ראה את ההודעה. נכנסתי למכונית, והנה עוד פעם ההרגשה שמישהו עוקב אחריי. זה כבר היה מפחיד. שמתי מוזיקה כדי להוציא לי את זה מהראש. התנעתי את המכונית ונסעתי לכיוון הבית שלו. מעבירה בראשי שאלות, איך הוא מרגיש עכשיו?. מה הוא עושה?. הסתכלתי במראה של המכונית וראיתי מכונית שחורה שעוקבת אחריי. לא הבנתי, אבל פחדתי. והנה שוב שאלות רצות במוחי. אולי זה מי שמנסה להתנקש הארי?. אולי הוא מנסה עכשיו להגיע אליי, או להתנקש בו דרכי?. האצתי את המכונית, למזלי הכביש היה ריק. נסעתי מהר יותר לכיוון הבית שלי והמכונית המשיכה והאיצה גם. נכנסתי לרחוב צדדי בתקווה שמכונית תמשיך האלה. הסתכלתי במראה וראיתי אותה עוברת וממשיכה הלאה. שחררתי אנחת הקלה. התנעתי את המכונית ונסעתי חזרה לבית. יצאתי ממנה מהר ורצתי פנימה, נועלת את הדלת. הסתכלתי דרך העינית ולא ראיתי אף אחד. נשענתי על הדלת וירדתי ירדתי למטה. התיישבתי על הרצפה עם הגב אל הדלת והראש בין ידי. שומעת את הלב שלי דופק בקצב מטורף, מהפחד. נשמתי נשימות עמוקות ונרגעתי.
YOU ARE READING
DO SOMETHING WITH YOUR LIFE-Harry Styles fanfiction (Hebrew)
Любовные романыאמה בראון נערה בת 20 אשר גרה בניו יורק. אמא שלה אן בראון היא עורכת בעיתון The New York Times ואבא שלה ג'ורג' בראון הוא ארכיטקט מצליח. אחיה הגדול טום לומד באוניברסיטה כלכלכה ואחיה הקטן ג'ון נמצא בתיכון. אמה הייתה ילדה רגילה חיה את השגרה אך עד לפני ש...
