כעבור כמה שעות הארי יצא מן החדר ההוא החדר של התמונות. ראיתי אותו עובר לחדר העבודה שלו מדבר בטלפון, נראה מוטרד קצת. עדיין נשארתי בחוץ, מצד אחד רציתי להיכנס פנימה אבל מצד שני גם לא רציתי. לא יודעת למה אבל קצת פחדתי, לא מהארי מהאישה ההיא, נראה שהיא ממש חשובה לו. לא רציתי עכשיו להפריע לו. נשארתי בחוץ צופה בשמיים הכחולים נהפכים לאט לאפורים ומתכסים בעננים לקראת גשם. תמיד זה ככה בלונדון ההפכפכה, פעם שמשי ונעים ופעם קר וגשום לעולם אין לדעת. התחילה רוח קרירה לנשוב, הצטנפתי אל תוך עצמי, חוסמת את הרוח. לאחר כמה שניות היה ברק ואז רעם שהקפיצו אותי ממקומי. אני לא אוהבת ברקים ורעמים הם תמיד הפחידו אותי. המשכתי לשבת למרות הפחד. ואז החלו לרדת טיפות גשם, בתחילה טיפות עדינות כאלה, הושטתי את כף ידי והן נחתו עליה באופן מושלם, החליקו במורד כף ידי. אבל לאחר כמה דקות החל גשם חזק יותר שהרטיב אותי עד העצם. כל הבגדים שלי היו ספוגים במים. קמתי מן הדשא וצעדתי פנימה מחבקת את עצמי.
אליזבת הביאה לי מגבת מחוממת. היא בהחלט יודעת איך לעשות אותן רכות ונעימות. צעדתי פנימה נזהרת לא להחליק. בדרך למדרגות למעלה עברתי ליד חדר העבודה של הארי, ראיתי שהדלת הייתה סגורה אבל יכלתי לשמוע אותו מבפנים מדבר בטלפון. העפתי עוד מבט בדלת והמשכתי למעלה לחדר שלו. הלכתי לארון והוצאתי בגדים יבשים. פשטתי את בגדי הרטובים ונכנסתי למקלחת, לחמם קצת את גופי מכל הקור הזה. יצאתי מן המלקחת ולבשתי מכנסיים ארוכים וחולצה ארוכה בצבע אדום וגרבי צמר בצבע שחור. נכנסתי למיטה, ממשיכה לכתוב את העבודה שלי. אני גם צריכה להתקשר ללואי להזכיר לו שאנחנו צריכים להיפגש ולכתוב ביחד. לקחתי את הטלפון וחייגתי אליו. אחרי כמה צלצולים שמעתי את קולו הרועש בצד השני.
לואי:" אמהההה מה קורה?"
לא יכלתי לעצור את עצמי מלצחוק, הוא תמיד כל כך מתלהב ומלא אנרגיות.
אמה:" אני מעולה לואי, מה איתך?"
לואי:" אני סבבה, בדיוק מסיים את החלק שלי בעבודה"
אמה:" בדיוק כמוני, אז ניפגש מחר כדי לסיים את העבודה ביחד?"
לואי:" תמיד ידעתי שאנחנו נשמות תאומות, וכן ניפגש מחר בספרייה בתשע בבוקר"
אמה:" אין בעיות לולו, נתראה במחר"
לואי:" ביי אמי"
נשארו לי עוד כמה שורות ואז אני מסיימת לכתוב את החלק שלי בעבודה. העפתי מבט בשעון השעה הייתה, שש בערב כבר והארי עדיין היה שקוע בחדר שלו, מה מעסיק אותו כל כך. הוא מוזר מאז התאונה שלי. ניערתי את ראשי, אמה די, תסיימי את העבודה, בלי הסחות דעת. ניערתי את מחשבותיי והמשכתי לכתוב. לאחר בערך שעה סיימתי את העבודה ושמרתי אותה. סגרתי את המסמך ואז ראיתי את המסך של המחשב. הנה כל התמונות שלנו ביחד. אני עוברת עליהן שוב ואני לא רואה אותי בתמונות האלו, אני רואה אותה. אני בטוחה שהיה להם משהו, אני לא יודע מה בדיוק קרה אבל, מה שבטוח זה שאני לא היחידה בראש שלו. אני מקנאה? אוף אני כבר לא יודעת כלום.
YOU ARE READING
DO SOMETHING WITH YOUR LIFE-Harry Styles fanfiction (Hebrew)
Romantikאמה בראון נערה בת 20 אשר גרה בניו יורק. אמא שלה אן בראון היא עורכת בעיתון The New York Times ואבא שלה ג'ורג' בראון הוא ארכיטקט מצליח. אחיה הגדול טום לומד באוניברסיטה כלכלכה ואחיה הקטן ג'ון נמצא בתיכון. אמה הייתה ילדה רגילה חיה את השגרה אך עד לפני ש...
