התעוררתי למחרת בבוקר, הרגשתי יותר טוב, הגוף שלי פחות כאב לי. שכבתי במיטה ובהיתי בתקרה. מעניין מה הארי עשה אתמול בלילה? בעצם למה אכפת לי, לא נראה לי שלו היה אכפת ממני באותו רגע. וגם מה בכלל עשיתי, רציתי לנשק אותו, רציתי את תשומת ליבו. זה עד כדי כך גרוע? קמתי מן המיטה והלכתי לכיוון החדר של הארי, כל הדרך התפללתי שהוא לא יהיה בחדר שלו. התקרבתי לדלת ולא שמעתי כלום. פתחתי אותה לאט וראיתי את המיטה שלו מסודרת. נכנסתי בשקט לכיוון המקלחת כי שם נמצאת מברשת השיניים שלי. נכנסתי לאט וגם שם הוא לא היה. מצד אחד הרגשתי הקלה כי לא ממש התחשק לי לראות אותו אבל מצד שני גם צבט לי בלב שהוא ככה מתעלם ממני. צחצחתי את שיניי בחוסר חשק והחלפתי בגדים. שמתי חצאית מקסי ארוכה בצבע יין גופייה לבנה ומעל זה קרדיגן בצבע שמנת. שמתי את נעלי הבובה השחורות שלי ואספתי את שיערי לפקעת מרושלת כזאת. סידרתי את הפוני על פניי והלכתי להתאפר. נעמדתי מול המראה במקלחת, שמתי מייק אפ ואז אייליינר ומסקרה, שמתי גם אודם בצבע אפרסק. סידרתי את כל הדברים שלי במקום.
ירדתי בשקט במדרגות, מחפשת בעיניי את הארי. הוא לא היה בסלון אז אולי הוא בחדר העבודה שלו. התקדמתי אל עבר חדר העבודה לוקחת נשימה עמוקה לקראת זה שאולי אני יפגוש אותו. נעמדתי בכניסה מציצה על הארי שעומד ונשען על השולחן וביד השנייה מחזיק את הטלפון. הוא לובש חולצה מכופתרת לבנה ששני הכפתורים העלונים שלה פתוחים ומכנסיים שחורים. כהרגלו הוא נראה פשוט מושלם, כאילו כלום לא קרה. באתי להיכנס אבל עצרתי את עצמי, אולי הוא עסוק ועדיף שאני לא אפריע, בטח לא אחרי אתמול. הסתובבתי לכיוון המסדרון וצעדתי כמה צעדים ואז שמעתי אותו קורא לי. "אמה" הסתובבתי לאט על עקבי כדי לפגוש בפניו מסתכלות עליי. הוא סימן לי להיכנס והתקרבתי, ונעמדתי בכניסה. הוא מלמל משהו בטלפון ואז ניתק. הוא הניח את הטלפון נשען על השולחן, והסתכל עליי. הסתכלתי עליו גם במשך כמה שניות, הרגשתי את הכאב מטפס בגופי אבל לא נתתי לו להשתלט עליי. אני חייבת להיות חזקה. המשכתי להסתכל בעיניו.
הוא התקרב אליי ואני זזתי אחורה, הוא הסתכל עליי בוחן את פניי ואז פותח את פיו כדי לדבר, "אמה, בבקשה אל תברחי ממני." הוא המשיך להסתכל עליי מתקרב כדי ללטף את פניי "לא ישנת איתי אתמול בלילה" הוא המשיך להסתכל עליי, בטח כבר הבחין בעיניי הנפוחות בגלל כל הדמעות שבכיתי. הוא העביר את אגודלו על לחי. "בכית?" פתאום איבדתי את היכולת לדבר אז רק הנהנתי עם ראשי. ראיתי איך מבטו מתרכך "בגללי, נכון?" הנהנתי עוד פעם. ידיו עזבו את פניי וירדו את מותניי מקרבות אותי אליו לחיבוק. ראשו נקבר בשקע שבין הצוואר לכתף מלמל לתוכו "אני כל כך מצטער" פניו עלו לפגוש את שלי שוב. וידו הימנית עלתה וליטפה את פניי "כל כך לא רציתי לפגוע בך, אני מצטער שאמרתי את הדברים האלו" הרגשתי את הכנות בקולו ועד כמה שהוא מצטער. הוא מניח את מצחו על שלי ככה שאני מרגישה את נשימותיו עליי, עינוי עצומות "תאמיני לי שאין דבר שיותר חשוב לי בעולם ממך. אני אוהב אותך ואני יודע שאת אותי ואני יודע שאת עצובה או כועסת אבל כועסים באמת רק על אדם שאכפת לך ממנו."
YOU ARE READING
DO SOMETHING WITH YOUR LIFE-Harry Styles fanfiction (Hebrew)
Romanceאמה בראון נערה בת 20 אשר גרה בניו יורק. אמא שלה אן בראון היא עורכת בעיתון The New York Times ואבא שלה ג'ורג' בראון הוא ארכיטקט מצליח. אחיה הגדול טום לומד באוניברסיטה כלכלכה ואחיה הקטן ג'ון נמצא בתיכון. אמה הייתה ילדה רגילה חיה את השגרה אך עד לפני ש...
