היום!! זה היום!! היום ערב כריסמס וכמו בכל שנה לא משנה באיזה גיל אני, אני מתרגשת כמו ילדה קטנה. בכל שנה אנחנו עושים תמונה משפחתית, אמא קונה לנו פיג'מות חמודות, ואנחנו עוזרים לאבא לקשט את העץ הענק שהוא מביא כל שנה. הבית מתמלא בריחות נהדרים. אמא היא בשלנית מדהימה. אני הכי אוהבת את העוגיות שהיא מכינה, הן הכי טעימות שאכלתי, כל שנה אני רק מחכה להן. כל הבית נראה כל כך מיוחד, מקושט, יש בו אווירה מיוחדת פתאום. כולנו מתרגשים לקראת החג, אפשר לחוש זאת באוויר. אני כל כך שמחה שאני פה כדי לחוות את כל הרגעים היפים הללו. אני אוהבת את החגים. כל המשפחה ביחד, מאוחדת. זה פשוט כיף.
התכרבלתי במיטה בתוך הפוך הגדול והנעים שלי, במיטה הגדולה שלי, בחדר שלי. אמא נכנסה לחדר והסיתה את הווילונות לצדדים מה שגרם לאור לחדור אל החדר וגם חשף את הנוף המדהים שחיכה לו בחוץ. היא התקרבה למיטה וככה אפשרה לי להיחשף לנוף בחוץ. כל החצר שלנו לבושה בשמיכה לבנה. זה היה כל כך יפה, כאילו כל העולם נמחק תחת השלג הלבן. העצים, הדשא, האבנים, המכוניות, הכבישים. כאילו נותנים לנו אפשרות למחוק הכל ולהתחיל הכל מהתחלה.
אמא התיישבה על המיטה לידי. וליטפה את פני. חייכתי אליה. "אמה, בואי קומי, הכנתי שוקו חם עם מרשמלו וקצפת כמו שאת אוהבת. ויש גם פנקייקים." אני חולה על שוקו חם זה אחד המשקאות הכי טובים לשלג וכריסמס. ואיך שאמא אמרה שהיא הכינה פנקייקים קפצתי מן המיטה ומיהרתי לצחצח שיניים. בדרך למקלחת משעתי אותה צוחקת ויורדת למטה למטבח. סיימתי לצחצח שיניים וירדתי ישר למטה. לקחתי צלחת ושמתי 5 פנקייקים בערמה. מעל זה שמתי סירופ מייפל. מממממ הפנקייקים של אמא, הם כל כך טעימים, רכים, נימוחים בפה. רק מלהסתכל עליהם נוזל לי ריר. התיישבתי בשולחן ביחד עם אבי ששתה קפה וקרא עיתון ועם אחי הקטן שהיה בפלאפון שלו ואכל דגנים. חתכתי חתיכה והכנסתי לפה. אוי כמה שהתגעגעתי לזה. עצמתי את עיניי מתענגת על כל ביס וביס. ומדי פעם בוהה דרך החלון הגדול שמול השולחן בחוץ בחצר. זה עדיין מדהים אותי כל פעם מחדש השלג.
סיימתי את הפנקייקים ועליתי לחדר, פשטתי את הפיג'מה החמימה שלי ולבשתי מכנסיים ארוכים סוודר עבה ומתחת לזה גופייה. שמתי מגפיים ומעיל עבה. בנוסף גם שמתי כפפות ויצאתי החוצה לשלג. פתחתי את הדלת והקור הכה בי, זה היה כל כך שונה מהחמימות של הבית. צעדתי החוצה וסגרתי את הדלת מאחורי. בהתחלה התכופפתי מעט והעברתי את ידי הימנית עם הכפפה על השלג הרך שרק ירד. זה היה קר אבל נעים באותה מידה. המשכתי ללכת, והשלג היה גבוה מעט. כל הרחוב היה מושלג. הלכתי לכיוון הדשא שם השלג היה טיפה יותר גובה, ופשוט שכבתי שם. בהתחלה בהיתי בשמיים האפורים שמעליי. שואפת את האוויר הקר אל תוכי, מכניסה את החורף בברכה. וכמו שאני תמיד אוהבת , התחלתי לעשות מלאכים בשלג. הזזתי את רגליי ואת ידי, צחקתי כמו ילדה קטנה. לאחר מכן שקמתי עמדתי מול הצורה שנוצרה בשלג וחייכתי לעצמי. הוצאתי את הפלאפון וצילמתי את הצורה ושלחתי להארי. הוא לא מחובר עכשיו אבל שהוא יראה את התמונה הוא בטח יגיב.
YOU ARE READING
DO SOMETHING WITH YOUR LIFE-Harry Styles fanfiction (Hebrew)
Romanceאמה בראון נערה בת 20 אשר גרה בניו יורק. אמא שלה אן בראון היא עורכת בעיתון The New York Times ואבא שלה ג'ורג' בראון הוא ארכיטקט מצליח. אחיה הגדול טום לומד באוניברסיטה כלכלכה ואחיה הקטן ג'ון נמצא בתיכון. אמה הייתה ילדה רגילה חיה את השגרה אך עד לפני ש...
