טוב אז הפרק הזה ממש שפכתי את הלב, הייתי קצת בתקופה לא משהו וזה נכנס לי לכתיבה. אני חושבת שלמרות הכל הצלחתי לקחת השראה מכל המקרה ולהצליח לתעל את זה לכתיבה.
אני מקווה שתהנו. אוהבת אתכם :)
מה גורם לנו להתאהב באנשים? מה משוך אותנו? איך קורה שכואב לנו כל כך, כאב בלתי מוסבר, כאב נפשי לא פיזי, אבל איך שהוא, הוא יותר כואב. משהו בנשמה נפגע, כאילו היא ציפור שחוררו לה את הכנפיים עם חצים, וכל חץ יצר חור חדש, כואב יותר מהקודם. ולאט לאט הציפור כבר לא יכולה לשאת זאת ונופלת ארצה. איך עולים חזרה? איך משקמים את כל החורים שנוצרו? האם זה רק הזמן שיכול לרפא דברים או שגם משהו אחר?. לא רק הנשמה משחקת במשחק הזה גם למוח יש תפקיד משמעותי. הוא מתרגם את הכאב הנפשי הזה, שכלוא בתת מודע שלנו לרעיונות, לחלומות. הוא מנסה לעזור לנו למצוא דרך לעזור לעצמנו, לשקם את עצמנו למרות הזמן.
כתבתי את זה לעצמי בפייסבוק, מפרסמת את זה לעצמי. עברתי על זה שוב ושוב. קראתי את זה שוב ושוב. מנסה להבין את הכתובת על הקיר, את השאלה המסובכת שכתבתי לעצמי. אלו המחשבות שלי שיוצאות אל הכתב? אני שואלת את עצמי מצפה לתשובה אבל איש לא יכול לענות מלבדי.
האם אני יכולה לראות אותו? האם אני רוצה עכשיו? עד כמה אני פגועה נפשית, עד כמה נפגעה הציפור הפנימית שבי? האם היא כבר לא יכולה לספוג עוד והחליטה ליפול ארצה ולא לעלות שוב או שיש בה עוד איזה ניצוץ של תקווה?
אני עוצרת שנייה. עוצרת הכל, את המחשבות שלא מפסיקות לרוץ בראשי ולבלבל אותי. את הרגשות שגועשים בי, כל פעם רגש אחר מתפרץ כמו הר געש. עוצרת את הזמן מלנוע, הכל מפסיק עכשיו, הכל עוצר.
אני יושבת במיטה עם גבי אל הקיר ורגלי משולבות. עליהם יש את הלפטופ שלי. הרמתי את הראשי מן המסך ורק עיניי זזות. סורקות את כל הסביבה שלי, כמו חיית צייד שמחכה לטרף הבא שלה שרק יצא מן הצללים, שיתגלה לפניה והיא תוכל לתפוס אותו. הכל עצר, הכל נמחק כרגע. כרגע זאת אני והיקום, שנינו נמצאים פה, מנסים להבין, להסביר, למצוא תשובה.
אני מדברת אל היקום הרחב. מה אתה רוצה ממני? מה אתה מנסה להגיד לי? למה כל הדברים האלו? למה דווקא אני? מה אני צריכה להבין מכל זה? למה לאהבה בחיי יש שני צדדים? צד אחד משוגע ומטורף עד כדי אובדן חושים וצד שני מסתורי, רגיש, אבל פוגע? הכל כל כך מסובך, אני צריכה תשובות, אני צריכה את הסביבה שלי ואני יודעת לאיפה ללכת.
קמתי המיטה, פושטת את הפיג'מה שמנצאת על גופי מאז שהגעתי לפה. לבשתי על עצמי סוודר ומכנסים קצרים. שמתי את נעלי הקונברס הכחולות שלי ואספתי את שיערי לקוקו מרושל. לא התאפרתי כי לא ממש התחשק לי, ואם אני אבכה אז עדיף שלא יתלכלכו לי הפנים. שמתי את המשקפיים שלי ויצאתי החוצה אל הרחוב. הלכתי ברגל אל קצה השכונה שלי, יש שם יער שלא נגעו בו.
YOU ARE READING
DO SOMETHING WITH YOUR LIFE-Harry Styles fanfiction (Hebrew)
Romanceאמה בראון נערה בת 20 אשר גרה בניו יורק. אמא שלה אן בראון היא עורכת בעיתון The New York Times ואבא שלה ג'ורג' בראון הוא ארכיטקט מצליח. אחיה הגדול טום לומד באוניברסיטה כלכלכה ואחיה הקטן ג'ון נמצא בתיכון. אמה הייתה ילדה רגילה חיה את השגרה אך עד לפני ש...
