Tomorrow

0-פרולוג.

קודם כל,לפני שמתחילים (תודה לאל!!!),יש לי כמה מילים.
בראש ובראשונה,תודה רבה ל- Topy_Writer המדהימה והמוכשרת שעיצבה את התמונה של הסיפור!!!
אני גם ממליצה להכנס אלייה לפרופיל ולקרוא את כל הסיפורים שלה,היא מוכשרת בטירוף!

אוקיי,רציתי רק להודות לכל מי שחיכתה,התייבשה והתרגשה לקראת הסיפור הזה!!אני מקווה שבעזרת השם ובעזרת הוריי שהביאוני עד הלום הסיפור הזה יצליח ותהנו ממנו!השקעתי עליו כל כך הרבה מחשבה שהמוח שלי הפך לדייסה.אולי בהתחלה זה יישמע צפוי-אך זה ממש לא.יש למה לצפות.
ומה אני חופרת יותר מדיי,יאללה להתחיל!!!
אוהבת המון❤❤
בתמונה- אמילי.

10.8.13
12:47 בצהריים.

חום היום הבהיר של אוגוסט היה כמעט ובלתי נסבל.
אני ואמי ישבנו מזיעות ועייפות מחוץ למבנה תחנת המשטרה המקומית,על ספסל רעוע,
מאזינות בייאוש לצלילי הרוח החמה.
הרחוב כולו דמם, כאילו הכין את עצמו למכה שעמדה לנחות עליינו.
היד שלי כבר מזמן מצאה את דרכה אל הירך שלי, מעסה ומציירת עיגולים בעזרת ציפורניי בחרדה.
רבע שעה עברה מאז שאבי נכנס לתחנת המשטרה, בעקבות שיחת טלפון לחוצה ומהולה ברחמים אל ביתנו.

לבסוף, לאחר חמש דקות נוספות,
דמות גבוהה ושדופה יצאה מהביניין; אבא שלי.
חשתי בבחילה מטפסת במעלה גרוני, והתכווצתי בפחד על הספסל. כל כך פחדתי לשמוע את מה שעלול לצאת מפיו.

רק כאשר היה קרוב מספיק יכלתי להביט בפניו.
הן היו נפולות בצורה מעוררת רחמים, ואני, שמעולם לא ראיתי צללים כאלו על פניו של אבי,חדלתי מהעיסוק בירכי.
תחושת הפחד והחרדה התהדקה עמוק בבטני והרגשתי איך בתוך שניות אני עלולה להתעלף.
כאשר הוא עמד למולנו עם מבטו מופנה אל הלבנים האדומות אשר רצפו את האדמה, כבר החלתי להסתחרר, וחלקים שחורים החלו לכרסם את קצוות ראייתי.

״אבא,״ פלטתי במהירות ובקול רועד כל כך, שחששתי שלא הבין.

כתגובה, אבא רק שלח מבט בלתי קריא לעבר אמי.
הם הביטו אחד בשנייה למשך כמה רגעים, שהרגישו כמו דקות, או שעות, ואפילו ימים,
עד שאמא שברה את הקשר וזרקה אליי את מפתחות האוטו.
נתתי לה מבט מבולבל.
״אמיליה, חכי לנו במכונית.״ היא מלמלה בשקט, ואני התבלבלתי לחלוטין.
״אבל, אמא-״
״למכונית מייד. ושלא תעזי לצאת ממנה.״ היא קטעה אותי במבט מאיים, ואני במהירות הנהנתי ופתחתי בהליכה מהירה אל המכונית הלבנה שלנו.
שני צפצופים והבהובים בקעו ממנה, כאילו לועגים להיותי מגורשת מהשיחה שהחלה להתנהל.
מיהרתי לפתוח את דלתה ולטפס אל המושב הקדמי, צופה במתרחש אל מחוץ לרכב.
היו חילופי מילים בין אמא ואבא,
ולאחר מכן אמא נעמדה במהירות.
אבא גחן אלייה והניח את ידיו על כתפייה,
ובפעם הראשונה בכל שנות חיי,
ראיתי את אמי פורצת בבכי.