בתמונה-תמיר. אני יודעת! קחו רגע לעכל את השלמות, ואל תסתכלו יותר מדיי- הוא מעוור.
******
״אמיליה מונגמרי, השעה היא כבר שבע ארבעים! זו הפעם האחרונה שאני אקרא בשמך!״
שיט!
אני קופצת מהמיטה בפרץ אנדרנלין מפתיע ומגששת את דרכי אל התריסים בעיינים קרועות לרווחה.
אני פותחת את התריסים ומתכווצת,מאפשרת לאור היום לחדור אל חדרי ולהאירו.
בפסיעות כבדות אני נכנסת אל חדר האמבטיה ועורכת ארגונים מהירים.
אני מתיזה מים קרים על פניי הנפוחות והרדומות ומרגישה כאילו קמתי לתחייה.
מנגבת את פניי במהירות, אני נפנת למרוח שכבה קלה של מסקרה,
ובהליכה מהירה יוצאת מן החדרון, פותחת את הארון ושולפת חולצה צמודה שבצדה השמאלי מוטבע סמל בית הספר, ואת מכנסי הג׳ינס הראשונים שאני מוצאת.
אני פושטת מעליי את הפיג׳מה ומשתחלת אל תוך החולצה,
לאחר מכן משחילה את רגליי אל הג׳ינס ומקפצת על רגל אחת בנסיון לסגור את הכפתור ולנעול את נעליי בו זמנית.
אני תופסת את תיקי, משליכה אותו על גבי, ויורדת במדרגות במהירות בעודי אוספת את שיערי הסבוך לזנב סוס גבוה.
״בוקר טוב יקירה.״ סבתא מצילה אותי ממעידה מגושמת לקראת סוף המדרגות, ואז תוחבת לתוך פי צנים חמים וזורקת אליי בקבוק מים.
״מוטי מחכה לך בחוץ,תמהרי.״ היא מחייכת אליי ואני ממלמלת ״תודה.״ אשר מתעמעמת בעקבות פי הסגור.
אני נוגסת, מוציאה את הצנים ואוחזת בו, פותחת את הדלת בתנופה וחומקת אל מחוצה לה בריצה.
אני מיללת כאשר מצחי נחבט בקצה המעוגל של פתח הדלת,ומוטי צוחק בשעשוע רב.
״מה יהיה איתך ילדונת,עדיין מגושמת?״
אני מזעיפה אליו פנים וסוגרת את הדלת,ואז הפרארי הכסופה מחליקה אל הכביש ומכוונת את דרכה אל בית הספר.
מוטי נעצר בדיוק באותו מקום אשר הוריד אותי מהמכונית אתמול.
אני מנשקת את לחיו ומזדרזת לצאת ולסגור את הדלת אחריי.
הצצה מהירה בשעון של הפלאפון שלי מורידה את הלחץ מחזי.
שבע חמישים וחמש. הספקתי.
אני מחייכת אל השומר בנימוס בדיוק באותו הזמן שמאי מוצאת אותי ומושכת אותי אל תוך הבניין.
״את נראת נהדר אמילי.״
אני מחייכת אלייה בהפתעה כאשר אירועי הבוקר מבזיקים במוחי.
״תודה,גם את.״
והיא באמת נראת נהדר.
אפילו נהדר יותר מאתמול.
שיערה אסוף בפקעת מרושלת על קודקוד ראשה והיא מאופרת בעדינות.
״חסר ולא הייתי נראת נהדר. קמתי שעה לפני השעון המעורר שלי כדי להתארגן.״
לפחות מישהי מאיתנו הצליחה להתעורר.
״באמת? בשביל מה?״
היא מחייכת אליי חיוך שובב.
״קדימה, ספרי.״ אני דוחקת בהתלהבות.
״טוב,אז אחרי כל הסצנה הנוראית שנערכה בקפיטריה אתמול,רועי סימס לי.״
אני נחנקת.
״מה?!״
״כן. את יודעת, לא חשבתי שזה יקרה מעולם. הוא אפילו התחנף. אבל נפנפתי אותו.״
״אוקיי. אז מדוע התגנדרת כל כך הרבה אם נפנפת אותו?״
״טוב, הוא ינסה להריץ שמועה שאני מתחננת שנחזור. אני מכירה אותו.
ולכן החלטתי להתגנדר,כדי שאנשים יביטו בי ויגידו: ״היפהפיה הזו? אין סיכוי.״
אני פורצת בצחוק והיא מחייכת.
YOU ARE READING
Tomorrow
Romansכל מה שאמיליה מונטגמרי ציפתה לו בשנת הלימודים האחרונה שלה היה ללמוד קשה,להנות עם חברותייה,לנצל את השנה האחרונה,ולסיים את הלימודים בהצטיינות. ציפיותיה של אמילי משתנות בעקבות התדרדרות חמורה במצבה של סבתה, ומשפחתה נאלצת לעזוב את ביתם רווי הזכרונות בצר...
