Tomorrow

פרק רביעי, יהונתן.

בתמונה-יהונתן ואני. אני העז.
*****
לפני שיכלתי להגיב, או להפסיק להתפעל מהיופי המיוחד של הנער העומד למולי, נמשכתי על ידיי מאי בכוח לעבר שולחן הרחק מאיזור התקרית.
היא מושיבה אותי בכיסא פנוי, ואז נשענת על השולחן בעזרת שתי ידייה, מנמיכה את ראשה ופולטת אנחה עמוקה.
״את הולכת להסתבך בצרות רציניות.״ אני ממלמלת והיא מעבירה את ידה בסבך שיערותייה.
״אני יודעת.״
״להגנתך,היא התחילה להכות.״
היא מרימה את ראשה ומתיישבת בכיסא ממולי.
״אני יודעת, אבל המנהל כל כך מאויים מאבא של טל, שהוא לבטח יעלים עין בשבילה וישעה אותי.
מי יודע,אולי יסלק, ואז אצטרך להסתובב עם כתם ענק של ׳מסולקת׳ בתיק האישי שלי למשך כל החיים. לא יעסיקו אותי בחיים! אני אבודה.״ היא נבהלת ומגזימה ואני לא יכולה שלא לצחקק.
״לא יסלקו אותך, תרגעי. במקרה הכי גרוע תקבלי ריתוק קטן. בכל זאת, לא הרגת אותה.״ אני מנסה להרגיעה.
היא מהנהנת במבט מושפל.
״עכשיו,בואי נלך לקנות לי עוד אוכל. אני מורעבת. כנראה שריבים מעוררים תיאבון.״ אני כמעט ונעמדת, ואז אני שומעת קול מאחוריי:
״אין צורך, אין צורך יפהפיות.
יהונתן הגאה והמדהים כבר דאג לכן.״
״יהונתן!״ מאי צווחת ויהונתן מתיישב גם הוא למולי.
אני מופתעת. לא ציפיתי שיהונתן יראה- או ידבר ככה.
״אין צורך להתרגש,מאי. אני יודע שאני אליל אבל-״ אני לא שומעת את המשך הבירבורים שלו כי אני נפנת לבחון אותו.
השיער המלא והשחור שלו מסורק כלפיי מעלה,דבר הנותן לו מראה אותנטי.
הוא לובש חולצה כחולה וג׳ינס צמוד שחור התלוי עליו בריפיון, ועגיל קטן ומוזהב מעטר את אוזנו השמאלית.
אני מרימה את מבטי כאשר אני מפסיקה לשמוע את קולו מדבר.
הוא ומאי מסתכלים עליי עם גבות מורמות,כמחכים לתשובה.
אני מצחקקת בעצבנות.
״סלחו לי.מה?״ אני שואלת ומאדימה.
״שאלתי איך זה להרגיש באור הזרקורים, מותק.״ הוא חוזר על דבריו ואני משתעלת.
״מה?״
״זאת אומרת,כל בית הספר מדבר על הנערה הצרפתייה החדשה והיפה שהצליחה לשגע לגמריי את טל מנשה.
השמועות אומרות שהלכתן מכות.״ הוא אומר ואני פולטת את האוויר מראיותיי.
״טוב, אממ, לא הלכנו מכות. היא נתקעה בי והמגש נשפך עלייה ו-״
אני מתקשה למצוא את המילים להסביר.
״הן רבו קצת ואני קרעתי אותה במכות.״ מאי קוטעת אותי ואני מחייכת אלייה בהכרת תודה.
״לעזאזל, ילדה. למה?״ הוא שואל את מאי בפליאה והיא מרימה את כתפייה וגבותייה.
״היא התחילה למשוך לי בשיער ומשם זה התגלגל לריב רציני. אוף, אני פשוט לא סובלת את הילדה הזו.״ממלמלת,ואני נהפכת סקרנית אף יותר.
מה קרה בין שתיהן?
אך אני לא שואלת,מתוך נימוס. הרי הכרתי אותה רק הבוקר.
״ביזארי לחשוב שהיינו קרובות.״מאי ממלמלת ואני מכחכחת בגרוני בבושה.
אני שומעת את צחוקו של יהונתן ומביטה בו בבלבול.
״אמילי נראת כאילו נחתה בכוכב אחר. אין לה מושג על מה את מדברת.״ ולאחר שהוא אומר זאת,מתחשק לי לנשק אותו. (על אף שזה לא יהיה ראוי,כי הוא לא נמשך לנשים.)
היא נאנחת. ״שחכתי לגמריי שאת לא יודעת.״
״את רוצה שאני אספר?״ יהונתן נחלץ לעזרתה,אך מאי רק מנענעת את ראשה לשלילה ונאנחת בפעם המליון לאותו יום.
״הפיצוץ הראשוני חל לפני שנתיים.
קשה להאמין, אבל אני וטל היינו חברות הכי טובות. בלתי נתנות להפרדה.
בדיוק התחלתי לצאת עם ילד חדש שהגיע לבית הספר,קוראים לו רועי.״ היא פותחת וכבר יש לי תחושה לאן זה מוביל.
״הייתי מאוהבת בו לחלוטין, וביום אחד כאשר הלכתי לחברתי הטובה ביותר, טל, מצאתי אותם מתנשקים על הספה בבית המפואר להחריד שלה.״אומרת במהירות,כאילו מסווה את רגשותייה כעת. אני פולטת ״אין סיכוי.״ והיא מהנהנת אליי וממשיכה.
״הדבר הגרוע ביותר הוא, שסלחתי לה.
היא הרי הייתה החברה הכי טובה שלי, ולא יכלתי לשאת במחשבה שנהיה פרודות.
הם התחילו לצאת שבוע לאחר מכן.
הם היו הזוג הפופולארי ביותר בבית הספר. בגלל רועי כמובן.״
אני מרימה את גבותיי כסימן שתמשיך.
״עם כל הקושי, המשכתי לאהוב את רועי. זה היה שובר לי את הלב לראות אותם ביחד.
שנה שעברה הם נפרדו. היא זרקה אותו לטובת תמיר; החתיך המסתורי והחדש בבית הספר.
כל כך כעסתי עלייה.
הלכתי לביתה במטרה לצעוק עלייה קצת-את יודעת,מה שבנות עושות.
אבל,תמיר היה שם, והיא התנהגה אליי בכל כך אכזריות והשפלה שברחתי משם בדמעות-שוכחת לגמריי את כל מה שרציתי לצעוק עלייה.״ היא מסיימת ואני נותרת בהלם.
״ואו.״ אני ממלמלת והיא מהנהנת כמבינה.
״ואז כמובן היא פגשה אותי והחיים שלה נעשו דבש.״ יהונתן אומר,מנסה להעלות את מצב הרוח של מאי והיא פורצת בצחוק.
״אתה צודק, מתוק.״ היא צובטת אותו בלחי ימין והוא מעניק לה פרצוף חמוץ.
לאחר מכן אנחנו אוכלים ומדברים,ואז הצלצול משתיק אותנו וכל אחד ממהר לשיעורו.
***
״סוף סוף! הנכדה המועדפת עליי חזרה. כמעט והשתגעתי לבד עם אלין, היא מדברת רק על ציפורניים.״ סבתא מברכת אותי בציניות בפתח ביתה, ואני שומעת את אלין צועקת מהסלון ״היי!״ נעלב.
סבתא רק צוחקת ומחבקת אותי,מורידה את תיקי מכתפיי, זורקת אותו בקרבת מקום ומושכת אותי אל המטבח.

״אז,איך עבר עלייך היום הראשון?״ היא שואלת בעודה מערבבת סיר מהביל המתבשל על הכיריים.
״חמוץ-מתוק, אפשר לומר.״
״תסבירי את עצמך.״
״טוב, הכרתי שני חברים מדהימים.מאי ויהונתן.״ אני מציינת את המתוק.
״ומה החמוץ?״
״נקלעתי למריבה משוגעת לחלוטין.״
״מה? כבר על היום הראשון?״ סבתא מפסיקה את פעולותייה ומביטה בי המומה.
״אני נשבעת שלא התכוונתי!״
״קדימה,מותק, ספרי לסבתא את הרכילות שהיא כל כך אוהבת.״
אני מצחקקת.
״טוב. נערה ששמה טל התנגשה בי בארוחת הצהריים והמגש שהחזקתי הכתים לה את הבגדים.
טל,מתברר,שילמה הון עבור החולצה שהכתמתי.
היא כעסה נורא וצעקה, ושנייה לאחר מכן מאי וטל משכו זו לזו את השיערות כמו שתי חתולות.״ אני מספרת בקצרה, וסבתא נותנת לי מבט מבולבל.
״מאי? למה היא משכה לה בשיערות?״
״הן רבו כבר בעבר.
התעסקתי בפצע ישן שעוד לא הגליד-לצערי.״מסבירה.
״טוב, זוהי חתיכת קבלת פנים. לפחות עכשיו אין אדם בין תחומי בית הספר שלא יודע מי זו אמילי מונטגמרי,לא כך?״ היא שואלת, ואני פורצת בצחוק ומהנהנת.

״למה לא חבשת את הפאה הסגולה שלך היום?״ אני שואלת כאשר אני מבחינה בראשה.
לעומת היממה הקודמת,כעת ראשה מגולח ובוהק,ובנדנה אדומה קשורה מסביב למצחה.
״אני לא יודעת.״ היא מרצינה לפתע ומשפילה את מבטה, חוזרת להתעסק עם הסיר.
״אני...
אני מניחה שפשוט רציתי להרגיש שוב כמו הסבתא הרגילה שאתם מכירים,ולא הדגם החדש והשמח עם השיער הססגוני.״ היא מתוודה לאחר כמה שניות של שקט ולרגע פנייה מתכרכמות בעצב.
אני ממהרת להניח את ידי על ידה המונחת על השיש לייד הכירים.
״אם זה תורם למשהו,אני חושבת שאת נראת מדהים-עם או בלי הפאה.
ותדעי שלא משנה איזו פאה תחבשי,אני אוהב אותך בדיוק באותה מידה.״
היא מרימה את ידינו,משלבת אותן ומנשקת, ולאחר מכן ממלמלת,
״ואם אחליט לחבוש כתר?״
״אל תדאגי סבתא,זהב מחמיא לך לעיינים.״
****
אני יודעת,אני יודעת,פרק קצר.
נא לא להרגני,אני צעירה מדי בשביל למות.
מבטיחה לפצות.
שבוע טוב אהובות!
תצביעו,תגיבו ותקראו.