Tomorrow

פרק שלישי-הפצע הפתוח של מאי.

שוב סליחה שהפרק נמחק!
בתמונה- מאי.
*****
״גבי,אני מפחדת.״אמרתי לאחי הגדול,גבריאל,עומדת מול שער בית הספר היסודי.
״אל תדאגי,אמ.
יהיה בסדר.״ הוא אמר בנונשלנטיות וחייך.
״בית ספר זה דבר מדהים.
את תמצאי כאן המון חברות ותוכלו לשחק כל ההפסקה בברביות ובגומי!״הוא המשיך,וידעתי שהוא רק מנסה להרגיע אותי.

״אבל,גבי,מה אם אף אחת לא תרצה לשחק איתי?ומה אם המורה תצעק עליי?״ שאלתי שוב,רועדת מחרדה,והוא נישק את מצחי.
״אין שום סיבה שזה יקרה,אמ,הכל יהיה בסדר.את מדהימה.
עכשיו,תרימי את ראשך,ותכנסי לבית הספר.אל תדאגי,אני כאן איתך,אני אלווה אותך עד לכיתה,״הוא הרגיע.
״או,כמעט שכחתי. הנה הכדורים שלך,״ הוא מלמל ושלח יד אל הכיס הצדדי של התיק שלו,מוציא משם מיכל ובו הכדורים שלי.
״קחי שניים מהם כשתגיעי לכיתה,מבטיחה?״ הוא שאל והרים את גבותיו, ואני רק הנהנתי ומלמלתי״מבטיחה״ בלחש.

הוא אחז ביידי ונכנסנו שנינו,יד ביד,אל מתחם בית הספר.
ואני זוכרת,שזה היה בהחלט יום מאושר ומהנה בחיי,
ורק בזכותו ובזכות העידוד שלו,המורה לא צעקה עליי,מצאתי חברות מדהימות ששיחקו איתי במשך כל ההפסקה,ואף קיבלתי מדבקה באחד מהשיעורים.
עם גבי לצידי,הייתי בטוחה,ומאושרת.

****

״הנה,תעצור כאן,זה בסדר.״אני אומרת למוטי,הנהג הפרטי של סבתי.
הוא עוצר לי בדיוק היכן שביקשתי,בערך ארבעים מטרים מבית הספר.
״את בטוחה,ילדונת? בית הספר נמצא כארבעים מטרים מכאן.״הוא שואל,ומסתובב עם גופו אחורנית.
״כן,אני בטוחה.תודה מוטי,יום טוב.״אני מחייכת אליו ונושקת ללחיו,ואז פותחת את דלת הפרארי הכסופה ויוצאת אל הרחוב החם.
אני מתחילה ללכת אל בית הספר בעוד מוטי נוסע הרחק,חזרה אל ביתה של סבתא.
אני עומדת מול שער בית הספר האפור,ולוקחת נשימה עמוקה;
אני מפחדת. מאוד.
האם אמצא כאן חברים?
אני כל כך מקווה שהיום הזה יעבור חלק ובלי בעיות,כי לי,יש נטייה להיות מגושמת ביותר.
אני מרימה את ראשי,ועוברת דרך השער,צועדת בביטחון מזוייף בשביל הכניסה לבית הספר.
משני צדדי היו מדשאות ענקיות,והמון תלמידים ישבו עלייהן.
אני נשבעת שאני מרגישה את כולם מסתכלים עליי כאשר אני עוברת ליידם,
אז אני במהירות לוכדת את השפה התחתונה בין שיניי,מנסה להרגע.
כשאגיע לכיתה,אקח שני כדורים.זה יעזור.
אני מתכוונת להכנס אל מבנה בית הספר,בדיוק כאשר קופצת עליי נערה בעלת שיער מתולתל ומלא,ועיינים חומות.
היא יפהפיה.
״היי! אני מאי,ובחרו אותי כדי ללוות אותך במשך היום, כדי שאוכל לערוך לך סיור.את אמיליה,נכון?״ היא שואלת בהתלהבות יתרה, ואני רק מצחקקת.
״כן,אבל אעדיף שתקראי לי אמילי.״ אני מחייכת אלייה.
״הו,ברור,בטח!״ היא ממלמלת,ואז תופסת אותי ומשלבת את ידיינו אחת בשנייה.
אנחנו נכנסות אל המבנה,והיא מתחילה להצביע למקומות שונים ולהסביר מהם,ואני בקושי עומדת בקצב.
היא כל כך אנרגטית,אלוהים.