האנה
״אני אכה אותך,״ חבטתי בו בשובבות בשעה שנהג. הוא הביט בי, יותר מידי זמן. ״אתה תעשה בסוף תאונה, עיניים על הכביש!,״ צעקתי בחיוך אך בחומרה. ״בסדר, בסדר, אמא,״ הוא הקניט אותי בחיוך. ״אתה לא יכול לקרוא לי אמא, רק הילד שלנו,״ אחרי שהמילים יצאו מפי הבנתי את משמעותם המלאה.
הוא הביט בי בהפתעה, ״את באמת מתכוונת לזה?,״ הוא שאל בקולו היה מלא במשמעות. הנהנתי, בהחלט התכוונתי לכך, רק אחרי שהמילים עזבו את פי הבנתי זאת. ואז ראיתי מרחוק, אור בוהק, לואי נטה יותר מידי ומולנו הגיע רכב. ״לואי, תיזהר!!,״ צרחתי בפאניקה משתלטת על הגה ומטה אותו הצידה, יותר מידי הצידה.
שלל קללות יצאו מפי שהבנתי שאנחנו לקראת התרסקות הרכב על הגדר, ניסיתי בכל יכולתי להטות את הרכב שוב אך הפעם זה לא הצליח. ״אני אוהבת אותך,״ אמרתי בקול מלא רגש, כי לא הייתי בטוחה כרגע בשום דבר. ״אני אוהב אותך גם,״ הוא לחש שנייה לפני שנתקענו בגדר של השוליים בצידי הכביש.
גופי עף קדימה ונחבט בחוזקה על הרכב. אך לואי עף מחוץ לרכב דרך השמשה הקדמית שהתרסקה מעוצמת המכה של ראשו כשחבט בה. אני לא יודעת כמה זמן עבר אבל בסופו של דבר צלצול של הפלאפון שלי העיר אותי, הכול היה חשוך מסביב, זה היה מקום מרוחק מכל מקום ישוב. הכול היה חשוך ללא תאורה חציונית, חוץ מאורות הרכב שעדיין פעלו.
הכול בשדה הראייה שלי נטף דם הנחתי שיש דם בכל מקום, אך לא היה לי זמן להתעמק בזה, אני צריכה למצוא את לואי אני חייבת!!! נענתי במקומי, ודחפתי את הדלת, גופי היה חלש אך מה השאיר אותי על רגליי, זה היה הרצון העז והבלתי מתפשר למצוא את לואי! לרגלי היו עדין נעלי העקב קרעתי אותם מרגליי והשלכתי אותם לאנשהו ביריכתיי הרכב.
״לואי,״ צרחתי את גרוני, ״לואי,״ שוב. הפלאפון שלי צלצל אך לא היה אכפת לי, דבר לא עניין אותי. מטרה אחת ויחידה עמדה למול עיניי. ״לואי!!,״ קולי יצא והרגשתי איך ליבי מתרסק. שוטטתי ללא מטרה באור היחסי שסיפק לי הרכב, והלכתי קדימה יותר מתרחקת יותר. ואז ראיתי אותו, הוא שכב רחוק, ללא ניע.
ולא היה דבר שהפחיד אותי יותר, ״לואי!!,״ צרחתי החוצה רצה אליו, הנחתי את ידי על העורק שלו, נאנחתי בהקלה ששמעתי את הדופק שלו. ״לואי, אהובי,״ קראתי בשקט, ״תחזיק מעמד בשבילי.״. את הדקות הבאות העברתי בשיחות טלפון למוקד, להארי וזאין וחיכיתי לאמבולנס שיגיע לקחת אותנו.
*
הפציעה שלי לא הייתה חמורה במיוחד, אך איבדתי דם, ולכן אני נמצאת כאן בפיקוח אך ביקשתי מהרופא לעדכן אותי לגבי מצבו של לואי, שפגיעותיו היו חמורות. ״האנה?,״ האחות נכנסה. ״אני כאן,״ החזרתי. היא הגיעה אליי בצעדים מהירים. ״המצב של לואי התייצב, הוא אמור להתעורר בקרוב, את רוצה לבוא איתי ולראות אותו?.״.
הנהנתי בחוזקה, סוף סוף כל כך חיכיתי לרגע הזה. ראיתי את אימו בחוץ ואת זאין והארי, חייכתי אליהם חיוך קלוש. הארי התקרב ותמך בי בזמן שצעדנו לעבר חדרו של לואי. עמדתי מול מיטתו, הוא היה נראה כל כך חסר אונים וחלש, זה לא היה לואי שראיתי ושהכרתי. לגופו היו מחוברים מכשירים שונים ואני התיישבתי במיטה לצידו.
התקרבתי אליו והנחתי את ידי על ידו, ״לואי, בבקשה בבקשה תתעורר,״ התחננתי , הרגשתי את אצבעותיו זזות מתחת לידי, ״לואי?,״ קראתי באושר. עיניו נפקחו אט אט והוא הביט הישר אליי. התנשפתי באושר, ״לואי, בייבי, התעוררת!!,״ לא הייתה יותר מאושרת ממני. אימו ישבה מהצד השני וחייכה באושר אך הוא הביט בי במבט אטום וגמגם, ״מי א-ת?.״.
~~~
אני חושבת בכנות שאני מתחרטת שהעלתי את הסיפורים האלה, כי הם היו כל כך יפים וכל כך אהבתי אותם, ועכשיו אני כל כך מבואסת שאני לא יכולה לקרוא אותם אפילו.
וזה מרגיש נורא...
YOU ARE READING
Under the Sun
Fanfiction✯הסתיים✯ Under the Sun [louis tomlinson] "כדור הארץ מסתובב תחת השמש, ואנחנו חיים תחת השמש שום דבר לא יגרום לעצור גם עם העולם שלנו קרס, גם אם את לא מסוגלת לנשום אם תצאי החוצה אנשים עדיין ימשכו ללכת, והעולם ימשיך להתקיים". האנה היא השותפה המושלמת שאפש...
