Strangers

-2-

לואי שכב במיטה שלו באנחה מרווחת, מחייך חיוך חושף שיניים מההקלה שהציפה אותו. בכל פגישה ופגישה הוא מקווה שלא ייקחו את הארי, אין לו אף אחד אחר מלבדו והאנשים שרוצים לקחת אותו רק מהווים איום לקשר ביניהם.

הוא לא רוצה שהוא יעזוב, לא בלעדיו לפחות.

אפילו שהוא היה בהלם מזה שהגברת שרצתה לאמץ את הארי ויתרה בכזאת קלות, הוא כמעט מיד התאפס על עצמו והתחיל לחשוב על עד כמה שזה היה קרוב. הפעם הוא באמת הרגיש שהארי עומד לעזוב, יותר מכל הפעמים הקודמות.

"איזה מזל היה לנו הפעם, נכון?" לואי פצח את פיו בהתלהבות לעבר הארי שישב ממולו במיטה של נייל, השותף של לואי לחדר. הארי גיחך כשראה אותו מתנהג ככה, בכל פעם מחדש הוא מתלהב מזה. אין לו על מה אחרי כל מה שהם עברו כדי להישאר.

"תירגע, לואי. שנינו יודעים שלא היו לוקחים אותי בכל מקרה." הוא משך בכתפיו, לא מראה התעניינות גם אחרי שהוא מסביר לו. מבחינתו גם אם היא לא הייתה מאמינה שהוא חולה במחלה כלשהי, הוא היה מוצא דרך להיפטר ממנה. אומנם היא עקשנית, אבל לא כמוהו.

לואי התיישב על המיטה, מסתכל על הארי בתימהון. "אתה לא ראית עד כמה שהיא רצתה שתלך?"

הארי גלגל את עיניו, נשען עם ידיו על המיטה.

"היא לא שונה משאר האנשים שהגיעו לכאן." פשטות נשמעה בקולו, מה שגרם ללואי לכווץ את גבותיו. הוא לא אהב את איך שהוא זלזל בפגישה ההיא, במיוחד מזה שהוא לא דאג כשהיא הייתה שם.

"היא כמעט לקחה אותך, הארי! אני כבר התחלתי לדמיין את איך שאני אסתדר כאן בלעדייך." לואי הרים את קולו בהתחלה, ואת הסוף מלמל כמעט לעצמו. הוא נראה שוב עצוב פתאום. לואי כעס קצת, אבל לא על הארי.

הוא שנא את האנשים שהגיעו לשם ורצו לאמץ את הארי. הם חשבו שהם יכולים לקבל אותו בכזאת קלות, כאילו הוא איזשהו חפץ שאין לו חיים במקום שבו הוא נמצא. אפילו שרובם הציעו שלואי יגיע לבקר אותם מדי פעם, התחושה שהרגיש בפנים הייתה אך ורק בגידה. אולי גם קצת כעס אבל בעיקר בגידה. האנשים האלה לא התחשבו ברגשות שלו ושל הארי, הם התחשבו רק בשל הארי. אבל מה איתו? הוא כמובן ישמח בשביל הארי שמצא לו משפחה חדשה, אבל מה יהיה איתו? הוא יישאר שמה לנצח?

לואי אף פעם לא הבין למה כולם רוצים דווקא את הארי. כלומר, הוא חבר שלו ובעיניו הוא מקסים, אבל עם הזמן זה נראה שכולם מנסים להפריד ביניהם. מתעקשים עליו בכזאת צורה שהוא לא יכול להסביר. הוא לא מאמין שזה מתוך קנאה, כי אם זה כן היה הוא ממזמן היה רב עם הארי על זה, אבל הוא לא. לואי באמת שמח בשבילו, הוא פשוט קצת... מפחד.

"אל תגזים לואי, בסך הכל היא עשתה את אותם הנאומים שכל האנשים האחרים שניסו לאמץ אותנו עשו. סתם עוד בזבוז זמן."