הזמן עבר מהר בבית היתומים, וככה גם הימים שבו לואי נשאר לבד. למען האמת, הימים הראשונים במקום בלי הארי היו נוראיים בשביל לואי. כשעוד זה רק התחיל, הוא יכל עוד לקוות שהוא יחזור באחד מן הימים, אבל ככל שהזמן עבר הוא הבין שזה לא עומד לקרות יותר.
לואי הרגיש נורא. העובדה שהארי נטש אותו בכזאת קלות מבלי לומר מילה או רמז לכך, גרמה לו להרגיש נבגד שוב. הוא אף פעם לא העלה בדעתו שהארי יעשה לו דבר שכזה, אבל המציאות הכתה בו ופקחה את עיניו.
מאז אותו הבוקר שגילה על עזיבתו, לואי לא תיקשר עם אף אחד. שותפו, נייל, ניסה להוציא אותו ממצב הרוח המדוכא, אבל שום דבר שניסה לא עזר. נייל בעצמו לא הבין איך הארי היה מסוגל לעזוב מבלי להגיד כלום. זה הרגיש קצת כאילו הוא אף פעם לא החשיב אותם כחברים ולכן הוא נעלם בהתראה כל כך קצרה. ככה גם לואי חשב, מה שלא עזר במיוחד למצב הרוח שלו.
אפילו זאין, לשעבר השותף של הארי, לא ידע שהוא עזב עד לאותו בוקר. נראה היה שהארי לא שיתף אף אחד בעזיבה שלו חוץ מאת המנהלת.
לואי הסכים רק פעם אחת באמת לנהל שיחה עם מישהו, וזה היה כדי לברר דברים בנוגע להארי. הוא ידע כמו כל אחד שהמנהלת היא היחידה שתוכל לעזור לו במצב הזה, אבל היא לא הועילה לו כל כך כמו שחשב.
"למה לא?!" לואי הרים את קולו על גברת פאוול, דופק על שולחן העץ שלה בתסכול וכעס מעורבבים יחד וחוזר להישען על הכיסא כשפניו זעופות.
המנהלת לא הראתה שום הבעה על פניה, אבל היה אפשר להבין שהיא מאוכזבת מההתנהגות של לואי לאחרונה.
"אני לא יכולה לתת לך את הכתובת של המשפחה, לואי, צעקות לא יעזרו לך. הגברת שלקחה את הארי ביקשה באופן אישי לא לתת לכל אחד את הכתובת, אתה יכול בעצמך ל-"
"לא אכפת לי מה היא ביקשה! גם אני ביקשתי משהו אבל אני לא רואה שאת עושה את זה!" הוא קטע אותה בגסות. עיניו היו מלאות שנאה, אבל לא היה ברור כלפי מי.
גברת פאוול הנידה בראשה מספר פעמים. ללואי לא היה אכפת משום דבר מלבד הכתובת של המשפחה החדשה של הארי. הוא חייב לדבר איתו, רק עוד פעם אחת...
"בבקשה גברת פאוול, אני חייב לדבר איתו." הוא כמעט התחנן, קולו נואש והוא באמת נראה מתוסכל.
המנהלת שוב הנידה בראשה. "אני מצטערת לואי."
לואי נאנח, מושך מעט בשיער שלו. הוא הרגיש שהוא עומד לצאת מדעתו.
הם שתקו למשך מספר דקות, כאשר לואי מנסה לחשוב על דרך כלשהי לתת לו את מה שהוא רוצה.
"ומספר טלפון? מספר טלפון אפשר?" הוא שאל בפתאומיות, שובר את השתיקה. טון הדיבור שלו היה רגוע הפעם, אך מלא בציפייה לתשובה חיובית.
YOU ARE READING
Strangers
Fanfiction"הדברים יכלו לקרות אחרת..." לואי לחש כשעיניו מלאות בדמעות והארי עומד ממולו במבט קר וחסר כל הבעה. "אתה יכולת להיות אדם טוב יותר." הרעד שבקולו הסגיר את הפחד שהרגיש מבפנים בכל פעם שהיה קרוב אליו. הארי לא אמר כלום, ולואי היה מאוכזב יותר מאי פעם. לואי...
