Strangers

-3-

הארי נכנס לתוך החדר של מנהלת בית היתומים. לא היה צורך להעמיד פנים שהוא מנומס ולדפוק בדלת, שניהם ידעו שהארי בהחלט לא מנומס. הדלת חרקה בקול מחריד כשפתח וסגר אותה אחריו, הוא תמיד שנא את זה, אבל זה לא הדבר היחיד שהרגיז אותו במקום הזה.

גברת פאוול ישבה בכיסא שלה כשידיה מונחות על ראשה והיא נראת מעט מתוסכלת. היא לא טרחה להרים את מבטה כדי לדעת שזה הארי, היא רק הורידה את המשקפיים שלה ונאנחה קלות.

"שב בבקשה, הארי." היא ניסתה להישמע סמכותית, למרות שלא היה צורך גם בזה. היא הכירה אותו משכבר היה תינוק.

הוא התיישב כפי שרצתה, מרים את גבותיו כלפי מעלה כשהוא מבחין בה מנקה את עדשות המשקפיים שלה במשך מספר דקות מבלי לעשות שום דבר חוץ מזה. המבט שלה היה ממוקד במשקפיים, ועייפות רבה נראתה על פניה. להארי היה מוזר לראות אותה במצב כזה.

כשהיא סוף כל סוף החזירה את המשקפיים לעיניים שלה, היא הביטה בהארי למשך זמן ממושך בשתיקה מעיקה.

הארי לא אהב את המבטים האלו שלה, זה רק הראה לו שמשהו לא בסדר כאן.

היא פתחה את פיה כדי לדבר, אך לקחו לה כמה דקות בכדי באמת להוציא הגה מבין שפתיה.

"אני לא יודעת מה אתה עושה שגורם לכל מי שבא לאמץ אותך לעזוב, אבל מה שאני כן יודעת זה שזה לא מוצא חן בעיניי." היא הודיעה בקול צרוד, היה נשמע כאילו היא התעוררה לפני רגע למרות שזה לא היה הגיוני בעיניו.

הארי שתק כדי לשמוע את מה שיש לה להגיד. היה אפשר לראות שיש לה עוד הרבה מה לומר לו. "אני לא מתכוונת לצעוק עלייך אם ככה אתה חושב," היא אמרה, מסיטה את מבטה ממנו לעבר ידיה שהיו שלובות על שולחן העץ הקטן. "אני מאוד שמחה שאתה נשאר איתנו. אבל שנינו יודעים שאתה לא תישאר כאן לנצח. אם היית רוצה יכולת עכשיו לחיות בתנאים הרבה יותר טובים, אין לי ספק בכך. אבל מה שאני כן בספק בו זה אם אתה רוצה לחיות בתנאים כאלה."

הארי המשיך לשתוק למרות שהיה לו המון מה להגיד. היא לא יכולה לדעת איך זה מרגיש, לכן היא בכזאת קלות רוצה שילך. היא רק רוצה להיפטר ממנו, זה ברור מאליו בעיניו. שום דבר נחמד שאמרה לא עבד עליו.

מחשבותיו של הארי גרמו לו להראות על פניו מבט אדיש וקר, הוא ממש לא היה מעוניין שתדע מה הוא מרגיש.

"תחשוב על זה." היא חזרה להסתכל עליו, מתעלמת לגמרי מחוסר האכפתיות שהוא הפגין. "לא היית רוצה להכיר אנשים שיהיה להם אכפת ממך ויגרמו לך להרגיש טוב יותר מכאן?"

הארי המשיך לסרב לשתף פעולה.

אנחה נפלטה מפיה של גברת פאוול. היא נשענה על הכיסא שלה, מורידה את ידיה מהשולחן.

"האישה הנחמדה שהגיעה לכאן הייתה נחושה לאמץ אותך. היה לי מאוד מוזר כשהיא הלכה אחרי כמה דקות איתך ועם לואי. תאמר לי את האמת, הארי, אתה נשאר כאן בגלל לואי? הוא מה שעוצר אותך?" בלי כוונה היא נשמעה נואשת, אבל מיד אחר כך היא כחכחה בגרונה.