לואי התעורר מוקדם בבוקר למחרת. העיניים שלו היו חצי פקוחות כשהוא התחיל לרטון על כך שהצוואר שלו נתפס. הוא הזדקף על המיטה, מסתכל על המיטה של נייל מתוך הרגל ומכווץ את גבותיו כשהוא רואה שנייל לא שוכב שמה יותר.
זה לא היה רגיל. בכל בוקר הוא זה שהיה מתעורר ראשון, אפילו כשהוא היה מתעורר מאוחר.
לואי קם בישנוניות, מסובב את צווארו כאשר הוא מחזיק באזור בו כאב לו והתקדם לחדר האמבטיה שבחדר. למרות שהכל היה צפוף בחדר האמבטיה, הוא למד להתרגל לזה.
לואי תהה אם הארי הגיע אליו לחדר כשישן ופשוט לא רצה להעיר אותו. הוא היה מסוקרן לגמרי לדעת על מה הוא דיבר עם המנהלת. הוא כבר לא היה לחוץ לגבי זה כמו שהיה אתמול. אם זה היה דחוף כל כך הארי בטוח היה מעיר אותו, הוא חשב לעצמו. אבל אי אפשר לומר שהחשש לגמרי נעלם ממנו. הוא ניסה לא לחשוב על זה יותר מדי.
אחרי שצחצח את שיניו, התקלח והחליף את בגדיו, למרות שהם לא היו שונים מי-יודע-מה אחד מהשני, הרגיש לואי קצת יותר טוב עם עצמו.
לואי תמיד אהב להרגיש נקי. אומנם לפי הבגדים שלו הוא לא נראה אחד כזה, אבל על פי ההרגשה הטובה שהוא הרגיש, מבחינתו הוא היה מצוחצח. בשבילו, הוא לא היה צריך בגדים מפוארים בכדי להיות נקי.
השעון הצביע על השעה שמונה בבוקר כשהסתכל עליו. לואי החליט להישאר בחדר לעוד מספר דקות, עד שיחליט לרדת למטה בכדי לאכול עם השאר. לא היה לו לאן למהר, אבל משום מה הוא היה נרגש ולא הפסיק להזיז את רגלו למעלה ולמטה ולחייך חיוך גדול.
באמצע המקלחת שעשה הוא נזכר שהארי הבטיח לחגוג איתו, עוד לפני הביקור המטופש עם הגברת המוזרה. כל שנה הם חגגו יחד, אבל הפעם הארי הבטיח דבר באמת גדול.
בשביל השניים גיל שש-עשרה נחשב כבר לבוגר. למרות ששניהם הרגישו בוגרים עוד בגיל צעיר, הגיל הזה לא רק הרגיש גדול - אלא באמת היה כזה. הגיל ששניהם הכי ציפו לו היה שש-עשרה, כמובן שאחריו היה גיל שמונה-עשרה שיזכה אותם בחופשיות, אבל מהגיל הזה הם כבר ידעו שהם גדולים מספיק.
רק שנתיים נותרו להם בשביל להישאר בבית היתומים. שנתיים של פגישות מציקות עם אנשים עשירים, ובכל זאת אלה רק שנתיים.
בפעם הראשונה מאז הרבה זמן, לואי חשב שאולי הם באמת יוכלו להחזיק מעמד ולהישאר יחד בבית היתומים עד שהם יוכלו לדאוג לעצמם. לא נותן להם עוד הרבה, זה אומר שגם הפגישות יסתיימו בסופו של דבר.
החיוך של לואי רק גדל מרגע לרגע. היה לו מוזר לדמיין אותו ואת הארי חוגגים חגים יחד בבית משלהם. אומנם הוא ידע שעד שישיגו את הכסף לדירה משלהם ייקח להם זמן, אבל לא היה לו ספק שהם יעברו את זה במהירות. בכל מקרה הם מתכוונים לעבוד ביחד, ככה שגם בעבודה לא תהיה להם בעיה של ממש.
YOU ARE READING
Strangers
Fanfiction"הדברים יכלו לקרות אחרת..." לואי לחש כשעיניו מלאות בדמעות והארי עומד ממולו במבט קר וחסר כל הבעה. "אתה יכולת להיות אדם טוב יותר." הרעד שבקולו הסגיר את הפחד שהרגיש מבפנים בכל פעם שהיה קרוב אליו. הארי לא אמר כלום, ולואי היה מאוכזב יותר מאי פעם. לואי...