Strangers

-6-

שמונה שנים עברו מאז העזיבה של הארי. הדברים קצת השתנו בזמן הזה, בצורה כזאת שאי אפשר להבין אם היא טובה או לא.

כמה שבועות לאחר השיחה של לואי עם הארי, משפחה נוספת הגיעה לבית היתומים במטרה לאמץ את אחד הילדים. אומנם לואי היה הכי מבודד מכולם, אבל דווקא אותו המשפחה רצתה לאמץ.

הפעם, לואי הלך לפגישה מבלי להתאמץ לשכנע אותם לא לקחת אותו. הרי מה הטעם בזה? במילא אין לו אף אחד בבית היתומים שבשבילו הוא רוצה להישאר.

הדבר היחיד שהוא חשב שבכל מצב הוא ישאר לבד.

שאר הילדים בבית היתומים ניסו להתחבב על לואי, אבל לואי לא רצה להכיר אנשים. לא היה לו כבר חשק, או כוח. בסופו של דבר ינטשו אותו שוב כשתהיה להם הזדמנות.

לא לקח הרבה זמן עד שהמשפחה ההיא אימצה את לואי, והוא נאלץ לעזוב את בית היתומים.

היה בו מן הקלה כזאת להתחיל את הכל מהתחלה במקום אחר, עם משפחה חדשה. גם לו מגיע להיות מאושר, גם הוא רוצה שיהיה לו מספר אנשים שיהיו קרובים אליו עד כדי כך שיוכל לקרוא להם משפחה.

בית היתומים היה כזה בשבילו עד לפני שעזב, אבל כשהוא נכנס לרכב של האבא המאמץ שלו, הוא ידע שהגיע הזמן שימצא לעצמו משפחה חדשה.

לואי לא נפרד כמעט מאף אחד. לא אהבו אותו במשך הזמן שחלף. עם כמה שהתבודד יותר, ככה לא אהבו את האישיות שלו יותר. משהו בו הרגיש לחלקם מתנשא, אבל ללואי לא היה אכפת גם כשנסע משמה.

המשפחה לא הייתה כמו שחלם וציפה, אבל לואי המשיך והתבגר גם כשהרגיש בודד בכל השנים שעברו.

אף אחד לא הבין אותו ואף אחד לא באמת היה שמה בשבילו. הוא לא רצה סוג כזה של התחלה.

אבל הוא למד להתמודד עם קשיים, ואחד הדברים שהוא הבין במשך הזמן זה שהוא צריך ללמוד להתגבר לבד.

אחרי שמונה שנים הוא החליט באמת לחזור לבית היתומים. עכשיו כשכבר גדל, הוא יכל להרשות לעצמו להגיע לשמה בלי שום בעיה. לואי רצה לסגור מעגל ולעזור לאנשים שעזרו לו בעבר, ואחת מהם הייתה גברת פאוול.

הנסיעה הייתה ארוכה מאחר והוא גר שמונה שנים בעיר אחרת, שונה לגמרי מהעיר שגדל בה. לקח לו זמן להתרגל, במיוחד כשידע שהרמה בה גדל הייתה הרבה יותר טובה משחיי בה בשמונה שנים האחרונות.

הוא הרגיש קצת לחוץ לגבי הפגישה שוב עם המנהלת אחרי הרבה זמן, אבל הוא ידע שאין סיכוי שהיא הוחלפה או המקום הישן נהרס. המנהלת לא הייתה נותנת לזה לקרות, הוא הכיר אותה טוב מספיק בשביל לדעת את זה.

כשלואי יצא מהרכב שלו לאחר שהחנה ממול לבית היתומים, הוא נשאר לעמוד מול השער במשך זמן מה. זכרונות תקפו אותו, ופתאום שוב הוא הרגיש כמו ילד קטן ונטוש. לואי לא הבחין ברכב השחור שהיה בקרבת מקום. הדבר היחיד שהוא התמקד בו היה המקום שהציל אותו מלחיות ברחוב.