Strangers

-10-

באותו ערב, לאחר שהארי הלך למועדון קרוב לבית ושתה הרבה, הארי נכנס בעצבים אל הבית שלו, מתנדנד מצד לצד. בית מפואר, בעל 3 קומות עם בריכה בחצר האחורית. לא היה לו חסר כסף, אבל כסף זה לא מה שעניין אותו.

הוא רצה נקמה. אחרי כל השנים שבהם סבל, הוא רוצה שגם אחרים יסבלו כמו שהוא היה צריך לסבול. והבן אדם הזה צריך להיות גברת פאוול, שגרמה להכל, ולואי שאיפשר לזה לקרות.

הבוס של הארי התקשר אליו לפני כן, לשאול אם הגברת חתמה על החוזה. אבל כשהוא ענה לו בשלילה, הוא לא נשמע מרוצה.

העסק של הבוס שלו הוא עסק מפוקפק. הם מן מאפייה קטנה, שפשוט מאיימת על כל עסק שלא מצליח להעביר את הבעלות אליהם וככה הם פותחים עסקים אחרים מפוקפקים.

הארי לא אהב את זה, אבל העבודה הזאת נתנה לו כסף טוב. ויותר מזה, הוא יכל לקבל את הנקמה הזאת שרצה בה במשך כל השמונה שנים.

הוא ניסה כל כך להמשיך הלאה, אבל העבר שלו התבטא בכל דבר שהוא עשה. כשהוא עבר לגור עם האמא המאמצת שלו, הוא היה מאוד מאופק ולא רצה לדבר עם אף אחד. ובכל פעם שעשה זאת, הם איימו שוב ושוב להחזיר אותו לבית היתומים ושמה הם יסחרו בו במקום אחר, גרוע יותר.

עם הזמן הוא הבין שהוא יכול רק לסמוך על עצמו, ולא על אף אחד אחר. לכן, הוא גר לבד במשך 6 השנים האחרונות, ואפילו לא ניסה להיכנס למערכת יחסים רצינית. הוא רק שכב עם בחורות שנמרחו עליו, אבל העיף אותם יום למחרת.

בהתחלה זה הרגיש בודד, אבל הוא התרגל לזה. הוא יכל להיות במקום אחר לגמרי אילו רצה... אבל כל מה שמעניין אותו כרגע זה להרוס את המקום שהרס אותו.

הארי הלך הלוך ושוב מהמטבח לסלון ובחזרה, עד שהתיישב בספה בסלון והבין לבד מה הוא אמור לעשות.

הוא התקשר חזרה אל ג׳ון, הבוס שלו, וסיפר לו שיש בן אדם אחד שמונע ממנו מלקבל את בית היתומים. ג׳ון הודיע שהוא יברר איפה הוא גר ויטפל בבעיה, כך שהארי חייך חיוך קטן. ״אני רוצה לטפל בבעיה בעצמי.״ הוא אמר, מנסה לשכנע אותו לתת לו את הכתובת שלו.

״אשלח את בראד לברר.״ הוא אמר בקול קשוח, וניתק מיד לאחר מכן.

רגלו של הארי רעדה בעצבנות, מנסה כמה שפחות לחשוב על זה. אולי הוא לא עושה את הדבר הנכון, אבל כרגע זה נראה לו הדבר הכי טוב שיכול לקרות לו מזה 8 שנים.

לא לקח הרבה זמן עד שהוא קיבל הודעת אס אם אס. הוא מיהר לראות אותה ולבדוק איפה הבית נמצא. הוא גיחך כשראה שזה אחת מהשכונות הכי עניות בעיר. לפחות הוא יודע שלא רק הוא סבל כל השנים האלה.

הוא לקח את מפתחות הרכב שלו, מנסה להרגיע את עצמו מעט ולפקס את המבט שלו. אני יכול לנהוג, הוא חזר ואמר לעצמו. הוא יראה ללואי מה זה לזלזל בו ככה.

הוא נסה במהירות, לא מתחשב ברמזורים אדומים או בתמרורים של מהירות מרבית מותרת, ומבלי לשים לב, הוא הגיע תוך 10 דקות אל הבית בו גר לואי.

הארי יצא מהרכב שלו, טורק את דלת הרכב לאחר מכן ומתקדם לעבר הבית מבלי לטרוח לנעול את האוטו שלו. כל מה שעניין אותו באותו הרגע זה נקמה, הוא לא ראה בעיניים.

הוא דפק חזק בדלת הבית, שוב ושוב למרות ששמע את לואי בצדו השני. ברגע שהדלת נפתחה, הארי דחף את לואי ונכנס לתוך הבית, לא נותן חשיבות לכך שלואי רק עם מכנס ממולו.

״מה? הארי? מה אתה עושה-״

״תקשיב לי ותקשיב לי טוב.״ הארי קטע אותו, מרים אצבע מאיימת ומסתכל עליו במבט שיכור. ״אני לא אתן לך לזלזל בכוח שלי, שמעת?״ הוא הרים את קולו, דוחף את לואי כנגד הדלת.

לואי פער את עיניו כשהארי התקרב. הוא יכל להריח את האלכוהול מקילומטרים. ״הארי אתה שיכור, אני לא מבין למה באת לפה.״ לואי כיווץ את גבותיו. ״איך אתה יודע בכלל איפה אני גר.״

הארי גיחך, מניד בראשו. ״יש לי קשרים.״ הוא התקרב יותר ויותר ללואי, נצמד אליו. לואי לא ידע מה לעשות, מנסה לדחוף אותו מעליו.

״תראה מה נהיה ממך. בחיים לא הייתי מאמין עלייך שתיהפך להיות כזה.״ לואי הסתכל לו ישר בעיניים. ניצוץ של כעס בעיניו.

״אתה לא מבין שאתה נתת לזה לקרות?״ הארי שאל, מלטף את שיערו של לואי וגורם לו לצמרמורות. הוא גיחך.

״אני לא אשם בזה שהחלטת לעזו-״

״לא עזבתי! אתם סחרתם בי! כאילו הייתי איזה צעצוע ישן שלא רציתם.״ היא צעק, משתדל להשתלט בעצמו כדי לא לחנוק למוות את לואי.

לואי פער את עיניו, לא מבין על מה הוא מדבר. ״סחרנו בך? אתה רצית ללכת עם האישה הזאת!״ גם הוא הרים את קולו.

הארי גיחך, מניד בראשו ומתרחק ממנו מעט. ״אתה כזה תמים לואי. תמים ואידיוט, ממש כמו ילד קטן.״ הוא משך בשיערו. בעיניו של לואי היה נראה שהוא לגמרי השתגע. ״תשאל את גברת פאוול. היא מכרה אותי לאישה הזאת בשביל שיהיה לה כסף להחזיק את בית היתומים הדפוק הזה.״

לואי הניד בראשו. ״אין סיכוי, היא בחיים לא הייתה עושה דבר כזה.״

״אבל היא עשתה! עובדה שהיא החזיקה את בית היתומים עד עכשיו!״ הוא כעס כל כך, מתקרב לפעמים לעבר לואי ומתרחק ממנו. ״אני בטחתי בכם! ואתם זרקתם אותי לאנשים איומים שהייתי צריך להתמודד איתם לבד!״ הוא התקרב בצעדים מאיימים, שולח מבטי שנאה לעבר לואי. ״ואתה נתת לזה לקרות!״

הארי שלח את ידו המאוגרפת אל עבר העין של לואי. לואי לא יכל לצפות לזה ולא חשב שזה יקרה אבל זה קרה. הוא לא הספיק להתחמק והפגיעה הייתה חזקה. הוא נחבט בדלת מאחור ונפל אל הרצפה.

״אל תתערב לי בעניינים, לואי. אי אפשר למנוע את מה שצריך לקרות.״ הארי מלמל, רגוע סוף סוף. ״אני יודע שאתה לא חושב כרגע שזה נכון אבל אני הלכתי בדרך הנכונה, ואתה פשוט ירדת לתעלה כל כך נמוכה. אין ספק שאתה בחיים לא תצליח להגיע לאן שאני אגיע או תוכל אפילו לעמוד בדברים שאני עברתי.״

ובמילים האלה, הוא פתח את הדלת בכך שהוא גורר מעט את לואי ויצא ממנה בטריקה רועמת.