אלה היו הרגעים האהובים עליי. שעות הבוקר המוקדמות, לפני הזריחה. לצאת מהדלת האחורית ולקחת את המכונית של ההורים שלי לשם, למקום הקבוע והאהוב עליי, למן שדה ריק ונטוש, ליד באר מים קטנה.
אהבתי לצאת לשם עם מכנסיים קצרים וחולצה קצרה, לצאת יחף. אף פעם לא הלכתי ככה, לשום מקום, רק לבית השני שלי.
אהבתי את הקור המקפיא הזה, את הרוח הזו. אהבתי את הבדידות הזו, רק לשבת שם, לעמוד שם, לרוץ הלוך וחזור, לבד.
המחברת שלי תמיד חיכתה שם, תמיד כתבתי בה שירים, סיפורים קצרים. ובכל פעם, הייתי זורק את השיר שכתבתי לבאר הריקה ממים, בתקווה שיום יבוא והיא תתמלא בזכרונות שלי.
אהבתי להרגיש אבוד אך לדעת איפה אני באותו הזמן. אהבתי את העובדה שאני שומר על עצמי, שאני השולט.
אהבתי לעמוד ולהסתובב, לוודא שאני לבד ולנשוף בהקלה כשאני מגלה שאני לגמרי לבד.
באותו הלילה, ראיתי את הצל.
--
אז זה הפאנפיק החדש שלי
מקווה שתהנו ממנו3>
YOU ARE READING
He Was My Lost Boy - L.S
Fanfiction"ילד אבוד, מתחלק לשתי מילים: ילד ואבוד. ילד, משמעו אדם שגילו צעיר. לאבוד יש כמה משמעויות, אחת, חסר תוכניות ומטרות שמובילה למשמעות השניה, חסר תקווה." "וזו הבאר של הילדים האבודים, הבאר אליה כולנו בורחים, הבאר שמבלי לדעת שייכנו לעצמנו."
