פרק אחרון! אפילוג בקרוב(:
הרגשתי צורך להעלות את זה עכשיו למרות שלא עבר אפילו יום מהפרק הקודם.
תגיבו מה דעתכם?
"תענה לואי," מלמלתי לעבר קו הטלפון. "תענה." רק מחכה שמישהו יענה, יגיב, ידבר, ישבור את הדממה הנוראית הזו. "שלום, הגעת לתא הקולי של ארב-" ניתקתי מהר ביאוש. לעזאזל, נשלחתי לתא הקולי כבר שבע פעמים.
זה רק עוד יום ארוך הארי, רק יום ארוך ומייאש. אולי עשה כאילו הוא חולה בכדי לא להגיע לבית הספר ולא להתפס. מי יודע מה עובר בראשו כרגע? אילו מחשבות הוא חושב? ראשי כאב ממחשבות ובקושי הייתי מסוגל להחליק על גרביי הצמריריות לכיוון הסלון כאשר אבי קרא לי. "הארי אדוארד, יש לך מברק." מברק? מכתב? בשבילי? מי ישלח לי מכתב?
לקחתי את המעטפה הסגורה לחדרי. לא היה עליה את שם השולח, את המוען; לא היה עליה בול, אפילו לא את הכתובת של ביתי, רק את שמי בכתב יד מסודר, שכוב לצד ימין.
פתחתי את המעטפה הריקה בעדינות ומצאתי בתוכה פתק כחול וקטן. היה לו ריח מוזר, שילוב בין דשא קצור וטרי לבין קפה שחור חזק, אהבתי את שני הריחות, והשילוב בניהם היה מדהים. על הפתק הקטן היה כתוב 'תבוא למקום הקבוע, היום בשלוש לפנות בוקר' בכתב יד שנראה כאילו הכותב שלו התאמץ במיוחד לכתוב יפה ומסודר אך המילים נשכבו לצד ימין.
אתם מכירים את התחושה הזאת שמשהו קורה בקרוב, רק בעוד כמה שעות, ואי אפשר לחשוב על דבר אחר מלבדו? כמו לדעת שאתה פוגש אדם אהוב בעוד פחות מיום, כמו לדעת שיש לך מבחן חשוב בעוד כמה שעות; התחושה הזאת שחייבים להתרכז בדבר אחד אך המוח מכריח אותנו לחשוב על הדבר השני. כך הרגשתי אחרי המכתב. הנחתי שזה יכול להיות לואי, נייל או ילד אבוד אחר שהסתכל עליי.
לא אכלתי ארוחת ערב עקב הלחץ המתמיד; עניין אותי מי כתב את הפתק ומה הוא רוצה. לקחו לי לפחות שעתיים שלמות להרדם ופחות מחצי דקה להתעורר. הכנתי לעצמי כריך במהירות והחלקתי בשקט לכיוון הדלת האחורית.
כאשר הגעתי אל הדלת האחורית, יכולתי לראות שם מעטפה לבנה, דומה למעטפה הקודמת, ללא מוען וכתובת נמען, ללא בול, עם פתק כחול עם הריח המדהים בתוכו. 'אני שמח לראות שהקשבת לי'.
נכנסתי למכונית, התיישבתי על הכיסא האפור והמזמין, אך דבר מסויים הציק לי; לעזאזל, עוד מעטפה, עוד פתק, עוד קפה שחור ודשא קצור. 'אני שמח מאוד לראות שיצאת'. מי זה? איך הוא יודע שיצאתי? בטח התלמידים מבית הספר שוב עובדים עליי.
הגעתי לשדה והחנתי את המכונית, מחוץ לשער חיכה לי הפתק. 'הגעת, אני מקווה שלא יהיה לך קשה לראות את מה שתראה פה'; מה אני אמור לראות פה?
הלכתי בצעדים איטיים וחוששים לכיוון הבאר, מה אמצא שם? מה אגלה? את מי אגלה?
בכל פנייה בדרך, ראיתי מעטפה לבנה חדשה, עם נייר כחול חדש, עם כיתוב שמודיע על שמחתו של האדם שאני מתקרב למטרה.
YOU ARE READING
He Was My Lost Boy - L.S
Fanfiction"ילד אבוד, מתחלק לשתי מילים: ילד ואבוד. ילד, משמעו אדם שגילו צעיר. לאבוד יש כמה משמעויות, אחת, חסר תוכניות ומטרות שמובילה למשמעות השניה, חסר תקווה." "וזו הבאר של הילדים האבודים, הבאר אליה כולנו בורחים, הבאר שמבלי לדעת שייכנו לעצמנו."
