צ'יזבטים

איזבל

איזבל הייתה ילדה נחמדה וקטנה, בת עשר לכל היותר. 

אביה מת כשהייתה בת שלוש, ועכשיו היא חייה רק עם אמא שלה, כשבקושי יש להן כסף למשהו חוץ מאוכל ומהביגוד הנחוץ. 

לכבוד יום הולדתה, אמא של איזבל רצתה לקנות לה משהו מיוחד. היא לקחה אותה לחנות של בובות ונתנה לה לבחור מה שהיא רוצה.

אבל, אחרי הכל, לא היה להן הרבה כסף והן היו מוגבלות מאוד במה שהן יכולות לקנות. 

איזבל ביקשה שוב ושוב את הבובות הכי יפות שמצאה, אך שוב ושוב, הן לא יכלו לקנות כלום. 

איזבל ואמא שלה הגיעו לחלקה של בובות החרסינה.

איזבל עברה אחת אחת ושאלה את אמא שלה כמה הן עולות ואם אפשר לקנות אותן. אבל שוב, הכל עלה יותר מידי.

ואז איזבל ראתה בובת חרסינה שנפלה מהמדף, וישבה על הרצפה. הבובה הייתה בלונדינית, עם שמלה לבנה ונקודות ורודות. היא הרימה יד אחת עם שתי אצבעות, הסימן של peace. הבובה הייתה טיפה שבורה באיזור הפנים אבל לאיזבל לא היה אכפת. הבובה הייתה בדיוק מה שאיזבל רצתה.

היא לקחה את הבובה ורצה לאמא שלה.

כשאמא שלה רצתה להסתכל על המחיר, היא לא מצאה את התגית.

הן הלכו לקופה ושאלו כמה עולה הבובה.

המוחר אמר שהבובה לא עולה הרבה בכלל, מפני שהיא פגומה. הוא גם שאל אותן אם הן בטוחות שהן רוצות את הבובה הספציפית  הזאת, מפני שכבר החזירו אותה פעם אחת.

אמא של איזבל אמרה תודה למוחר והלכה לפני שיגיד עוד משהו ויהרוס לה את הסיכוי לשמח את בתה.

**********

איזבל אהבה את הבובה מאוד ושיחקה איתה כל הזמן, בכל מצב.

היא הייתה יושבת איתה בשולחן, ישנה איתה בלילה, מביאה אותה לבית הספר, ואפילו לוקחת אותה איתה לשירותים.

אמא של איזבל הייתה כל כך שמחה שאיזבל סוף סוף שמחה שהיא לא העירה לה בכלל על שלקחה את הבובה איתה כל הזמן.

אחרי שנים עשר ימים, הגיע יום שבו איזבל הלכה לישון מאוחר מאוד.

היא הייתה ממש עייפה כשנרדמה באמצע משחק עם הבובה שלה על המדרגות.

אמא של איזבל לקחה את איזבל בידיים אל חדרה והשאירה את הבובה שלה על המדרגות.

באמצע הלילה איזבל קמה כשהיא שמעה קול מתוק של בת שר.

"איזבל! איזבל! שכחת אותי על המדרגות... בואי קחי אותי!" הקול שר.

איזבל נבהלה והכניסה את ראשה מתחת לשמיכה.

היא ניסתה לא לזוז, מקווה שמי שזה לא היה הלך.

בדיוק כשחשבה שכבר הסתלק היא הרגישה משהו נוגע לה ברגל. ואז, אותו מישהו לחש לה ליד האוזן, "למה שכחת אותי?"

איזבל הרימה את השמיכות כדי לראות מי זה היה.

היא ראתה את הבובה שלה, עומדת מעליה ומחזיקה סכין ביד. פתאום, החלק השבור בפנים שלה נראה קצת מאיים.

**********

בבוקר, אמא של איזבל באה לחדר שלה כדי להעיר אותה.

אבל כשהגיעה, חיכתה לה הפתעה. איזבל לא הייתה במיטה.

פתאום, אמא של איזבל ראתה שביל של דם מוביל מהמיטה אל הארון של איזבל.

היא הלכה לארון ובידיים רועדות פתחה אותו.

איזבל ישבה שם בפנים, הפה שלה תפור ביחד והמפרקת שלה שבורה. העיניים שלה לא היו בארובות העיניים, וידיה היו קשורות מאחורי גבה.

בדם שלה היה כתוב על הקיר תסתכלי מאחוריך!

אמא של איזבל הסתכלה מאוחריה וראתה את הבובה של איזבל, יושבת על הכיסא שלה עם סכין ביד אחת ויד שניה מראה שלוש אצבעות.

הבובה הלכה לאמא של איזבל והרגה אותה.

אחרי שהרגה את אמא שלאיזבל, היא חזרה לשבת על הכיסא.

והפעם, היד השניה שלה הראתה ארבע אצבעות.

_______________

תודה רבה לכל מי שקורא את הספר שלי!! D-;
בבקשה תצביעו אם אהבתם את הצ'יזבט★
כל אחד שיכתוב כמה הפחיד אותו הסיפור הזה מ1 עד 10, ותיהיו כנים אף אחד לא ישפוט אתכם אם פחדתם.
את הסיפור הזה אולי תצטרכו לקרוא כמה פעמים כדי להבין באמת מה קרה, ומה באמת מפחיד בסיפור. תכתבו בתגובות אם הבנתם ואני אגיד לכם אם זה נכון או לא נכון. לדעתי הרעיון הוא אחד הטובים P-:
apandora ♥