צ'יזבטים

הכלב השחור

"נו, איך היה הטיפוס שלך היום?" שאלה אותי אשתי.

"מצוין," עניתי. "אפילו הייתה לי קצת חברה!"

"אבל חשבתי שאתה היחיד שהיה משוגע מספיק ללכת לטייל בגשם," היא צחקה עלי.

"לא, לא ככה. זה היה כלב שחור קטן, מאוד נחמד, שעקב אחרי כל הדרך." הסברתי. "הוא אפילו הציל אותי פעם אחת כשכמעט נפלתי."

הרמתי את ראשי מכוס הקפה החם כדי למצוא את אשתי בוהה בי במבט חיוור ומפוחד.

"אתה יודע שיש להם סיפורים כאן, בקולורדו. מספרים שאם מישהו פוגש את הכלב השחור פעם אחת, זה יהיה בשמחה. פעם שניה, באובדן וסבל. ופעם שלישית..." היא הפסיקה לדבר, לקחה נשימה עמוקה והמשיכה. "במוות."

גלגלתי את עיני. "זה היה רק כלב קטן ומסכן שמשוטט בהרים. הוא לא מסוכן בכלל!"

"אז תקשיב לזה: לפני כמה שנים, מטייל אחד שהגיע לטפס כאן פגש בכלב באמצע הטיפוס. הכלב הציל אותו מנפילה, ולאחר מכן חזר האיש שמח אל ביתו. בפעם השניה שיצא לטייל ביחד עם החבר שלו, הוא ראה את הכלב שוב. באותו הרגע, הריתמה של חברו נקרעה והוא נפל אל מותו. יום לאחר מכן הלך האיש לטייל באותו ההר, ולא חזר הביתה. מצאו את גופתו למרגלות הצוק." אשתי הפסיקה לדבר והביטה בי במבט מודאג. "מאמינים שהוא ראה את הכלב לפני שנפל."

"שטויות במיץ! אני חוזר לטפס מחר עם כלב, או בלי כלב."

**********

"קדימה מייק! רק עוד קצת!" צעקתי אל מייק, חברי לטיפוס.

אני כבר כמעט הגעתי לפסגה, ומייק היה כמה מטרים מתחתי.

"אני בדרך!" הוא צעק בחזרה.

הסתובבתי והשקפתי על הנוף שנמתח עד קו האופק. פתאום שמתי לב שעל הפסגה הסמוכה אלינו ישב לו כלב שחור קטן והביט בנו.

"מייק תראה! הנה הכלב שראיתי אתמ-" מילותי נקטעו בצרחה חדה שנפלטה מפיו של מייק.

הסתובבתי בחזרה והספקתי רק לראות איך החבל שלו נקרע. כוח המשיכה עשה את שלו, ומשך את מייק כל הדרך עד לקרקע שהייתה כמה מאות מטרים מתחתנו.

נפילה שאף אחד לא יכול לשרוד.

**********

"אתה בטוח שאתה רוצה ללכת?" אשתי שאלה אותי בפעם העשירית באותו הבוקר.

"כן. מייק רצה להגיע עד לפסגה של ההר הזה, אז אני יעשה את בשבילו." אמרתי. "כדי לכבד אותו," הוספתי בשביל השכנוע.

"ואתה בטוח שזה בסדר? למרות כל הסיפורים על הכלב השחור?" היא שאלה בדאגה.

"אני מבטיח לך, לא היה שום קשר בין המוות של מייק והכלב השחור."

היא גלגלה את עיניה. "בסדר..."

**********

באנחה גדולה של מאמץ ושביעות רצון, משכתי את עצמי למעלה אל פסגת ההר.

"את זה," לחשתי, "עשיתי בשבילך מייק."

הורדתי את התיק שלי מהגב. הורדתי את הרתמה וגילגלתי את החבל טיפוס. הוצאתי שמיכת פיקניק מהתיק וכמה לחמניות טריות.
כבר התיישבתי והתחלתי לאכול כששמעתי משהו בשיחים מאחורי.

הסתובבתי וראיתי את הכלב השחור. הכלב חשף שיניים וקצף נתף משפתיו השחורות.  הוא הביט בי בעיניים שונות לגמרי מהעיניים של הכלב שראיתי בפעם הראשונה. הן היו קרות, שחורות לגמרי, וחסרות כל רגש.

הכלב נבח והתחיל להתקדם לכיווני.

ברחתי ממנו, כי כלב חולה כלבת הוא דבר מסוכן.

המשכתי לרוץ עד שהגעתי לקצה הצוק. הסתובבתי כדי לרוץ לכיוון השני, אבל הכלב היה שם.

הוא התחיל להתקדם, דוחק אותי לקצה.

כשניסיתי לברוח הצידה, הוא נבח ונשך את כף ידי.

כאב בלתי ניתן לתיאור התפרץ מידי השמאלית. צעקתי בהפתעה והבטתי בידי שעכשיו התמלאה בדם.

בזמן שהייתי עסוק בפצע, הכלב ניצל את הרגע והתנגש בי בכל הכוח.

איבדתי שיווי משקל והתחלתי ליפול אחורה. ברגע האחרון הכלב נפרד ממני ורץ לזרה אל בין השיחים.

נעלי החליקו על קצה הצוק. הנפתי בידי בהיסטריה אבל זה לא עזר.

ולפני שידעתי את זה, ראיתי את האדמה דוהרת לי לפנים במהירות של 300 קמ"ש.

_______________

תודה רבה לכל מי שקורא את הספר שלי!! בבקשה תצביעו אם אהבתם את הצ'יזבט★
כל אחד שיכתוב כמה הפחיד אותו הסיפור הזה מ1 עד 10, ותיהיו כנים אף אחד לא ישפוט אתכם אם פחדתם.
apandora ♥