צ'יזבטים

אני עדיין כאן

זה היה עוד יום שבת רגיל, השמש זורחת, הציפורים מצייצות, וכל השטויות האלה. האמת, אני לא כל כך זוכרת אם זה היה יום יפה או לא.

ביום הכנראה יפה הזה, צלצל פעמון בית ספר ונהר של תלמידים נשפך החוצה דרך דלתות העץ הגדולות. בתוך נהר התלמידים הגדול הזה היו גם אני והחברה הכי טובה שלי לינדזי.

שתינו היינו בנות שתים עשרה באותו הזמן, בגיל שעושים הרבה שטויות ולפעמים גם דברים קצת מסוכנים בשביל הכיף. אז כשלינדזי שאלה אותי אם רציתי ללכת איתה לחקור את היער שהיה סמוך לבית ספרנו, הסכמתי.

תיפסנו על עצים, קטפנו פרחים, שיחקנו כל מיני משחקים, ולא שמנו לב שהזמן עובר. בכל הזמן הזה, פיתחתי הרגשה משונה שמישהו מסתכל עלי. כשאמרתי ללינדזי היא אמרה שאני רק מדמיינת ושתמיד הייתי פרנואידית, אז התעלמתי מההרגשה.

כהשמש התחילה לשקוע, אני ולינדזי התחלנו ללכת חזרה הביתה. בערך באמצע הדרך, ראיתי משהו זז בצמרות העצים. אמרתי ללינדזי. היא התחילה להגיד לי שאני פרנואידית שוב, עד שגם היא ראתה את זה.

ההליכה שלי ושל לינדזי הפכה לריצה קלה, שהפכה לספרינט אחרי ששמענו משהו מתקרב ומתקרב אלינו מאחורה.

פתאום שמעתי את לינדזי צועקת. הסתובבתי והנשימה נעתקה מפי. לינדזי הייתה שני מטרים מעל האדמה, מוחזקת בצוואר על ידי איש - לא. זה לא היה איש. זאת הייתה מפלצת.

במבט ראשון הוא נראה כמו בנאדם, עד שרואים שהגובה שלו לא הגיוני. הוא היה בגובה של כמעט ארבעה מטרים, עם עיניים אדומות שנצצו ברוע טהור. היו לו שמונה ידיים ארוכות ורזות, אבל הוא עדיין הצליח להחזיק את לינדזי ביד אחת.

כשהוא ראה שאני מסתכל עליו, הוא הפנה את ראשו אלי. המפלצת פתחה את פיה אבל לא כמו שאנחנו פותחים. הלסת, במקום לזוז למטה, זזה קדימה, וגרמה לנהמה שיצאה ממעמקי גרונו להישמע כמו יללה חנוקה ומשונה.

אחרי רגע הסתובבתי וברחתי, משאירה את לינדזי למות בידיו של המפלצת. יכול להיות שדימיינתי את זה, אבל היה נדמה לי ששמעתי את לינדזי צועקת "אל תעזבי אותי!!" ואז מתחילה לצרוח כאילו מישהו מענה אותה.

כשהגעתי הביתה סיפרתי מהר לאמא שלי, שהתקשרה למשטרה. המשטרה חשבו שסתם דימיינתי  את המפלצת וזה היה איש שחטף אותה, אבל אני ידעתי שהוא היה אמיתי. והוא רדף את החלומות שלי מאותו יום ועד עכשיו. 

כל זה קרה בדיוק לפני עשרים שנה. היום מישהו מצא ביער את לינדזי, או לפחות את מה שנשאר ממנה.

אחרי שחזרתי הביתה מההלוויה, ראיתי משהו כתוב על הדלת שלי בדיו אדום.

אני עדיין כאן

וציור של איש עם שמונה זרועות.

עמדתי  להתקשר למשטרה כששמעתי את הנהמה שנשמעה כמו יללה חנוקה באה ממש מאחורי.

_______________

תודה רבה לכל מי שקורא את הספר שלי!! בבקשה תצביעו אם אהבתם את הצ'יזבט★
כל אחד שיכתוב כמה הפחיד אותו הסיפור הזה מ1 עד 10, ותיהיו כנים אף אחד לא ישפוט אתכם אם פחדתם.

היום במקום סרט אני רוצה לספר לכם על ספר חדש בעברית שכתבתי. קוראים לו "1000 דרכים לשרוד סרט אימה". אם במקרה, מישהו מכם מוצא את עצמו כלוא בתוך סרט אימה, יהיה לו יתרון גדול אם הוא קרא את הספר הזה קודם. הספר מחולק לעשרים פרקים, בכל פרק חמישים דרכים. אני מעלה שם פרק חדש כל שבוע. אם יהיו מספיק הצבעות, אני יוסיף כמה פרקי אקסטרה עם המלצות על סרטים ועוד כמה הפתעות שאני לא מגלה.
אני ממש יעריך את זה אם תקראו אותו. 😄

apandora ♥