צ'יזבטים

לא לפתוח

אני ואחותי שרה היינו בפארק היום, כי זה היה יום יפייפה. העיר שלנו הייתה מקום נהדר לגדול בו. בקושי היו פה פשעים וכולם הכירו את כולם.

היום הפארק היה מפוצץ בילדים, אנשים ומשפחות. הכרתי שם את כ-ו-ל-ם. טוב, כמעט את כולם. הייתה שם אישה אחת שלא הכרתי. היא ישבה על ספסל בצד השני של הפארק ונראתה נורמלית לגמרי. פשוט קוראת ספר, מתעניינת רק בעיניינים שלה. אז לא חשבתי עליה פעמיים.

אני ואחותי אוהבות לשחק במשחק "לא לפתוח". במשחק אחת מאיתנו אמורה לסגור את העיניים, והשניה אמורה לגרום לה לפתוח אותם. בדרך כלל היינו משתמשות בשיטת ההפחדה או בדגדוג.

הפעם היה תורה של אחותי לסגור עיניים. ניסיתי לדגדג אותה, אבל זה רק גרם לה לצחוק. אז אמרתי לה שאני הולכת, והלכתי במקום. החלשתי את הקול שלי כדי שזה ישמע כאילו אני באמת הולכת, וזה עבד.

היא פתחה עיניים ונראתה רגועה כשראתה שאני באמת שם ולא הלכתי.

עכשיו היה תורי. עצמתי עיניים ושרה התחילה לצחוק. צחקתי גם, אבל השארתי את עיני סגורות.

פתאום שרה הפסיקה לצחוק.  היא התחילה לצרוח, ולבקש ממני לפתוח את העיניים. אבל היא כבר השתמשה בשיטה הזאת פעם קודמת, והפעם אני לא יפתח את העיניים.

אחרי דקה בערך הצרחות של שרה הפסיקו והכל היה שקט כאילו כולם עזבו את הפארק.

היא בטח נכנעה וראתה שאני לא מאמינה... חשבתי לעצמי.

"אל תפתחי את העיניים." שמעתי לחישה ליד האוזן שלי. הלחישה שלחה צמרמורת בכל הגוף שלי ורעדתי.

לא הקשבתי ופתחתי עיניים.

לא היה אף אחד בפארק חוץ מאחותי שרה, תלויה מהעץ כשהעור מהפנים שלה חסר וחבורות מכוערות מכסות את כל גופה. היא פשוט בהתה קדימה, בלי לזוז.

**********

אחרי שהמשטרה באה וכיסתה את גופתה של שרה, הסתכלתי על הספסל שבו ישבה האישה המוזרה. היא כבר לא הייתה שם, אבל היא שכחה את הספר שלה.

הלכתי לספסל וראיתי שיש פתק על הספר.

בקושי ראיתי מה היה כתוב מבעד לעיניים המלאות בדמעות, אבל הצלחתי להבין את מה שהיה כתוב בדיו אדום כהה.

נכון שאת שמחה שלא פתחת את העיניים?

_______________

תודה רבה לכל מי שקורא את הספר שלי!! בבקשה תצביעו אם אהבתם את הצ'יזבט★
כל אחד שיכתוב כמה הפחיד אותו הסיפור הזה מ1 עד 10, ותיהיו כנים אף אחד לא ישפוט אתכם אם פחדתם.
apandora ♥